לאחר כ-100 שנות ציונות מתוך הגשמת חזון הנביאים, עם ישראל נמצא בנקודת מפנה. מצד אחד אנו חווים את תור הזהב של עמינו בפן הכלכלי, המדיני, והתרבותי. ומאידך, התפתחה אצל חלקים בעם סלידה מהדת, ושסעים גדולים בחברה הישראלית מאיימים על זהותינו כעם מאוחד שיונק את זכות קיומו מהיסטוריה וממסורת מופלאה.
במשך כל הדורות, הדת והמסורת היוו גשר בין חברי הקהילה היהודית ושמרו עליה מתלאות הגלות. לדאבונינו במדינת ישראל, לעיתים נדמה כי הדת (חלילה) הפכה לגורם מפריע ומעיק בעיני רבים מהעם, ונדמה כי אנו מוכרחים לבחור צד: דמוקרטי או יהודי, וכאילו ערכים אלו עמדים בסתירה שלא ניתנת לפתירה.
אנו שזכינו להנות מן המוכן ממה שזרעו המייסדים בעמל רב, עלינו מוטלת החובה לקדם את חזונם ולהמשיך לבנות את חברת המופת עליה חלמו אבותינו ונביאינו במשך כל הדורות.
אנו משוכנעים שלא מאוחד מדי כדי לחבר בחזרה את העם לשרשיו ולמסורת בצורה נעימה וללא כל כפייה, ולהחזיר את החיבה הטבעית של העם למסורתו, וממילא לחבר את חלקי העם השונים תוך העמקת הזהות ויצירת תחושת שייכות ויעוד משותפים: בניית מדינה וחברת מופת שממלאת את יעודה בין שאר האומות, חברה שבניה גאים בה כנאמר ״ישראל אשר בך אתפאר״.