הרוצה להתגייר בטענת היותו זרע ישראל

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

בעניין: הרוצה להתגייר בטענת היותו זרע ישראל

ובענין נאמנותו של אדם האומר אני יהודי

 

הנה כתבו התוס' ביבמות (דף מז ע"א) ד"ה במוחזק וכו' בשם ר"ת שהבא לפנינו ואומר ישראל אני נאמן, שרוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראל הם, ומשמע דאפילו בחו"ל ששם רוב גוים אעפ"כ נאמן, וכן הסכימו כל הראשונים, הרשב"א הריטב"א והרמב"ן בחידושיהם ליבמות שם, וכן כתב המגיד משנה בהל' איסו"ב (פי"ג ה"י) ורבינו שמשון משאנץ בפסחים (דף ג' ע"א) גבי ההוא עכו"ם דהוה סליק לירושלים ועושה עצמו יהודי והיה אוכל פסח.

ובשו"ת יבי"א ח"ז אהע"ז (סימן א) הביא כל זה ומה שנראה קצת מדברי הגר"ח מוולוזין בספר חוט המשולש (סימן ה') דמה שכתבו התוס' שרוב הבאים "בתורת יהדות" ישראל הם היינו ממקום שמתנהגים בדת ישראל, נראה דלאו דוקא הוא, וגם העולים לארץ ממקום שאינם שומרים תורה ומצוות, הרי רוב העולים ישראל הם ואזלינן בתר רובא, ולכן כל זמן שאין חשש רמאות, והדעת נוטה שהם דוברים אמת יש להאמינם, וכן העלה שם ביביע אומר במסקנתו.

אבל אם נראה שהבאים ואומרים שהם יהודים אך נראה שכל כוונתם הוא על מנת לזכות להטבות כלכליות כמו הבאים מארצות מצוקה, ואין להם חזקת יהדות, אלו אין להאמינם בלא ראיה ברורה או חקירה שתאשר את יהדותם.

ולכן הבא מכוח היותו "זרע ישראל" ואין יכולת להוכיח את שרשיו היהודים וכיצד הוא זרע ישראל, רק לפי אמירתו, יש לגיירו, ואדרבא רצונו לעלות ולהתיישב בארץ נהפך שיקול זה כדבר שיש להכריע בגינו, שהרי "שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצוות שבתורה" כנאמר בתלמוד הירושלמי שביעית (פ"ד ה"ט). ולא עוד בכתובות (קי"א ע"ב) אמרו ש"כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה". ואין מן הצורך להאריך בדבר הזה שהשכל הישר נותן אותו שמי שמתגייר ועולה לארץ, ומתגייס לשורות צבא ישראל, עד כדי סיכון נפשו למען ארץ ישראל ותושביה שרובם יהודים, שזה בודאי דבר שמראה שרצונו האמיתי להיות חלק מהעם היהודי, וכמו שכתב הגאון הקדמון רבי בנימין קאזיס בספר מגילת ספר על הסמ"ג (לאוין קט"ז) וז"ל "כשמרגיש בצרת השעבוד ונלווה עמם בצרתם, זה מורה שלבו שלם וחפץ ביהדות עד מאד".

נכון שפוליטיקאים מתחרדים שאינם ציונים, עניין רצונו להתיישב בארץ אינו מעלה ומוריד בעיניהם, וגם היותו משרת בצה"ל אינו נחשב בעיניהם לכלום, אבל בעיני רוב עם ישראל השרות בצה"ל מצוה הוא, וממילא בשתים ועלתה לו, למתגייר גם שעולה לארץ וישרת בצה"ל, או הוא או בנו בבוא העת.

והראיה שכשבאים להתגייר שואלים אותם מה ראית וכו' אי אתה יודע שישראל סחופים ודווים וצרות באות עליהם, ואם אומר שיודע ואף על פי כן רוצה להתגייר מקבלין אותו מיד, וזה מלמד שקושי הכרוך בהצטרפות לעם ישראל הוא שיקול משמעותי, אומנם זה אינו גורע מחיוב קיום כל התהליך כדינו ויש להודיעו המצוות כמבואר כל זה ביבמות (דף מ"ז ע"א) .

אבל העיקר תמיד הוא מה שמוכן להסתפח לעם היהודי ולסבול בצרותיו, ובזמנינו שהאנטישמיות גוברת בכל העולם, אם חפץ עדיין ביהדות יש לקבלו לגיור. נכון הדבר שיש לקיים בו כל ההליך הראוי, כלומר לחקור מה הביא אותו, ולהודיעו כובד המצוות וטורח עשייתם שזה נובע מהתייהדותו ומחיובי היהדות, אך אין הדברים הללו מעכבי גירות, כי עיקר הגירות והיהדות הוא הבעת רצונו האמיתי להיות חלק מעם ישראל, ולהיות מה שנקרא "ובשם ישראל יכנה" שזה עיקר היהדות כלשון רבינו צדוק הכהן מלובלין בספר צדקת הצדיק המלא (סי' נ"א).

ואם הודיעו לו כל ההודעות הנצרכות, ומל וטבל לשם יהדות וגרות, וקיבל את ההודעות והסכים להם, לא איכפת לנו אם מתכוין לקיים או לא יקיים שאר המצוות, וכמו שפסק הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל הראשון לציון והרב הראשי לישראל בזמנו בשו"ת משפטי עוזיאל ח"ז (סימן סימן י"ט) שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות אע"פ שלא יקיימו כל המצוות, והוא כמובן לא היחיד שסבר כך, ולהיפך כך היתה מסורת פסיקת בתי הדין שבכל הזמנים הלכה למעשה. [עיין הרדב"ז (ח"ד סי פ"ו) שהודעת המצוות אינה כי אם למצוה מן המובחר ובדאפשר].

אי קבלת הבאים להתגייר במוכנותם למסור נפש למען העם והארץ יש בו משום חילול השם בעיני כלל האוכלוסיה הישראלית, מי שכבר כתב שיקול כזה ושיש להתחשב בו לענין הכרעת הלכה בגיור, הוא לא אחר מגדול רבני הליטאים בזמנו הרב עוזר גרוז'נסקי בשו"ת אחיעזר (ח"ג סימן כ"ו בסופו).

ואמינא ולא מסתפינא כי זה אפילו אם היו הבאים לבם בל עמם וכל גיורם הוא רק מהשפה ולחוץ, אבל בזמנינו איכשור דרי ב"ה בארץ ישראל שרוב תושביה אמוניים ושומרי מסורת, ומקיימים הרבה מצוות מתוך רצונם לשמור המסורת והיהדות, ולכן בודאי שמי שבא להתגייר ואנו רואים ומרגישים בו שישמור המסורת, אזי זה יש למהר לקבלו ואסור לדחותו בשום אופן, על דרך שאמרו בתלמוד "שהויי מצוה לא משהינן"…

אמנם לא נכחד שיש דעות כל בתר איפכא ולחומרא, ובזמנינו הם השולטים במערכות הדת, אולם אין להרים ידים ולהישמע להם, במקום חילול השם, איבה, אונאת הגר, נישואי תערובת, ועוד טעמים מסתברים, וגם אם אוחזים במעוז החומרא, יש לנו לסמוך על המקילים, מהטעמים הנ"ל ובפרט שהלכה בידינו כל שעת הדחק כדיעבד דמי, וגם אם נניח שלכתחילה היה ראוי להחמיר, מ"מ אין זה כאשר אנחנו בשעת הדחק כבזמנינו.

וכבר פסק הרב בית יוסף ביו"ד (סי' רס"ח) כי "הכל כפי ראות עיני בית דין" ומזה למדו גדולי האחרונים כי גדול כוח בית הדין והכרעתו, בין לקרב בין לרחק כפי צורך השעה והדור.

וכיוצא בזה כתב בשו"ת יביע אומר חלק ב (סי' ג' אות ו') שפשט המנהג לגייר גיורים כאלה שבאים לשם נישואין, ע"ש, והרי מי שבא להתגייר רק לשם הנישואין ספק גדול אם יש לו בכלל ענין ביהדות, וכ"ש בקיום מצוות, ואעפ"כ כך נהגו בזמנו, כי ענינים אלו אינם צריכים להיות מקובעים וקבועים אלא תלויים בשיקולים רבים, וכמו שהנחנו גדול הדורות הרמב"ם בתשובתו המפורסמת בעניין גיור כמ"ש בשו"ת פאר הדור (סי' קל"ב).

הדוחים את הגיורים מסיבת קיום המצוות שהפכו את היוצרות ושינו את המנהג ביד תקיפה ולא מן הדין, וגישתם היא שהם לא רק חושדים את הבאים להתגייר שלא יהיו מקיימי מצוות כפי רצונם, ורואים את המסורתיות כדבר שאינו מעלה ומוריד, הם מעוותי התורה, מעוותי ההלכה, והעיוות שלהם מביא אותם לא רק לדחות הבאים להתגייר, אלא מבטלים הגרות שנעשתה על ידי רבנים אחרים לפי הבנתם והשקפתם, הרי הם "מגלים פנים שלא כהלכה", והשלכת מעשיהם החמורים יכולה להגיע עד כדי הוצאת אשה לשוק בלא גט, וגרימת להבאת ממזרים בישראל, וגורמים נזק גדול לעם היהודי שהם ממעטים אותו בגישתם הקיצונית, ודוחים  את הבאים להתגייר מזרע ישראל בחינם.

הדבר האבסורדי הוא שאלו שמצליחים להתקבל לגיור על ידי המימסד הנוכחי, חלקם הגדול הוא משום שהצליחו להערים "ולשכנע" את בית הדין שעמדו בפניו כי כוונתם להיות מקפידים במצוות, אולם לאחר הגיור רובם ככולם בפועל אינם כאלה, כאשר הדבר הוכח במחקרים שונים אודות הגרים, ואת זה כולם כבר יודעים, רק המתחרדים מעלימים עין מפני לחץ הפוליטיקאים הדוחקים בהם, וגם מפני התקציבים הזורמים למכונים שונים, וגם רבים מתפרנסים בתפקידי דייני גיור וכיוצא, אם כן מה הטעם בכסות העיניים הזו? …

לכן למסקנה: מי שעלה לארץ מכח חוק השבות שמצהיר שהוא יהודי ואין רגלים לדבר שהצהרתו אינה נכונה ואין סיבה מבוססת לחשוד בהצהרתו אבל אין לו את היכולת להוכיח יהדותו יש לקבלו ולהאמינו, אולם מי שבא בטענת היותו זרע ישראל ואין לו את היכולת להוכיח את שרשיו היהודיים, אך הוא רוצה עתה להצטרף לעם ישראל ולהתיישב בארץ ישראל יש לקבלו ולגיירו כפי עיקר הדין ומבלי לפשפש יותר מדי.

ז' אדר תש"פ חיים אמסלם

הוסף תגובה

SHARE THE WORLD:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב google
Google+

אנא הזינו את המייל שלכם

כדי להוריד את הקובץ

‏‎Gilberto Venturas‎‏ ‏‎(Rabino Ventura)

Prof. David Passig

Prof. David Passig is a futurist, lecturer, consultant and best-selling author who specializes in technological, social and educational futures. He holds a Ph.D. degree in Future Studies from the University of Minnesota, Twin Cities, USA. Prof. Passig is an Associate Professor at Bar-Ilan University (BIU), Ramat-Gan, Israel, in which he heads the Graduate Program in Communication Technologies as well as the Virtual Reality Lab. Prof. Passig has consulted for many corporations as well as public and private sector institutes. He is the chair in one of his own FutureCode Ltd., which develops and employs tool-kits of computerized Futures methods in decision making processes. He is a co-founder of ThinkZ, Ltd., which develops IoT technologies. He has consulted in Israel, Asia, Europe South and North America. He has served as the chief advisor to the Commissioner for Future Generations in the Israeli Parliament. Among his many activities, he is a member of the Israeli National Council for Research & Development. His bestseller books are: “The Future Code,” “2048” and “Forcognito – The Future Mind”. Each has received Israel's coveted Gold Book Award www.thefuturecode.com.

After filling in your details, an invitation will be sent to you by email