עול תורה ומצוות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עול תורה ומצוות

הרמב"ם בהל' איסורי ביאה פי"ג ה"ד כותב וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן ע"כ.

הרמב"ם הגדיר את התורה כעול, מה מהותו של אותו עול, יש אולי תפיסה הרואה בתורה "עול", כמשא כבד, כלשון "כשור לעול", משלחי רגל השור והחמור (ישעיה נ"ה), תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי עבודה זרה (ה' ב').  אשרי אדם השם עצמו כשור לעול וכחמור למשא וכפרה החורשת בשדה (תנדבא"ר פ"ב, וזוטא פט"ו), טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו (איכה ג) עול תורה עול אשה ועול מלאכה איכ"ר (ג' כ"ד).

האם אותו עול תורה ומצוות, בעצם ראוי לו להיות קשה וכמשא כבד, והפורקו מעליו יוצא בעצם לחופשי, כאסיר בבית האסורים המשתחרר מהכבלים, ומהעונש שהטילו עליו?

הרמב"ם בהלכות שבת (פ"ב הל' ג') כשהוא מתייחס להלכה בנוגע לזקוק שיחללו עליו שבת בכדי להצילו כותב: ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם הא למדת שאין משפטי התורה נקמה מעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וכו' עכ"ל.

הפסוק הזה שהרמב"ם מצטט הוא מספר יחזקאל (פרק כ כה) והמעיין שם לפני כן בפסוק כ"א, וימרו בי הבנים בחוקותי לא הלכו ואת משפטי לא שמרו לעשות אותם, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, את שבתותי חיללו וגו' ובפסוק כ"ב והשיבותי את ידי ואעש למען שמי, לבלתי החל לעיני הגויים וגו', ושם בפסוק ל"ב והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן וגו'.

המתבונן בפסוקים יבין כי הנביא, מתריע מפני חילול השם שבמעשיהם במתנותיהם והן בגילולי העבודה זרה, מה הם המתנות? הם הקורבנות והדומה להם, אשר השם אינו באמת חפץ בהם, בפרט כשהם מעין מה שכתוב מלאכי (ב יז) הוגעתם ה' בדבריכם, או למשל בהכבדת עול המצוות יותר מהצורך, אשר השם אינו חפץ בזה, ולא ביקש זאת, והוא יעשה למען שמו, לתיקון אותו חילול השם על ידי, "בהביאי אתכם אל אדמת ישראל" שכל זמן שישראל בגלות כביכול שמו מתחלל, ושם יתקיים פסוק "הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור גוים ארגיע" (ישעיהו נא ד) ר"ל שהתורה והמשפט שהמשפט יהיו לאור גוים ממש .

אמנם במדרש תנחומא שמות פרשת ואלה המשפטים, פירשו את הפסוק ביחזקאל על חוקים לא טובים, על הגוים, וז"ל:  מלה"ד לחולה שנכנס הרופא לבקרו אמר לבני ביתו האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה אל תמנעו ממנו כלום, נכנס אליו אדם אחר, אמר לבני ביתו הזהרו שאל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני, אמרו לו לזה אמרת לאכול כל מה שרוצה, ולזה את אומר אל יאכל, אמר להן החולה הראשון אינו של חיים, לפיכך אמרתי להם אל תמנעו לו, כלומר בין יאכל ובין לא יאכל ימות, אבל זה שהוא של חיים אמרתי אל יאכל דבר פלוני שלא יכביד את חוליו, וכן חוקות עכו"ם שנא' (ירמיה י') כי חוקות העמים הבל הוא, וכתיב וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (יחזקאל כ),  לישראל נתתי להם מצות וחוקים טובים, שנא' (ויקרא יח) ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ע"כ, הרי שהמדרש מוציא את הפסוק מפשוטו על ישראל ומשיאו על הגויים, וכבר ראיתי שתמה על זה בספר ברכת שלום (אשלג) שמות (אות ק"ז), ועיין במלבי"ם ביחזקאל (פ"כ כ"ח) שפירש מש"כ וגם אני וגו' דהיינו שחשבו שאני נתתי להם חוקים לא טובים ע"ש, וזה אינו פשט.

אבל הרמב"ם מבינו שזה חוזר על ישראל, וגם חז"ל דורשים את הפסוק הזה בכמה מקומות על ישראל, בברכות (כ"ד ע"ב) על ההולך במבואות המטונפות ולא פסק מק"ש, ובמגילה (לב א) על הקורא בלא נעימה וזמרה, וכן לענין יו"ט שני של גלויות עיין ירושלמי עירובין (פ"ג ה"ט, ושהש"ר א מג).

והמאירי בחיבור התשובה (מאמר ב' פרק י עמוד 471) כתב וז"ל: הכונה בזה שהם יקחו המצוות על צד שלא יחיו בהם, אבל ימותו בסבתם, ואין זה המכוון מהם, אבל שהיא ר"ל התורה דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, וכבר בארנו ענין אמרו אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם. וכו' ובהמשך כתב,  והכונה אצלי בהתר החלול בשבת ויום הכפורים, על הצדדים שהזכרנו, שהוא אל זאת הכונה, מאמר נכבד יעידו עליו תמיד והוא אומרם: חלל עליו שבת אחת כדי שתקיים שבתות הרבה, וכן הכונה אצלי בזאת ההערה, אמרו אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום וגו' כי מוצאי מצא חיים וגו' וחוטא חומס נפשו וגו' שהוא ע"ה כיון אצלי בדבריו אלה להרחיק שני הקצוות ולהודיע שלא כוונה התורה ברוב מצותיה להמית האדם בהם אבל בהפך ר"ל לחיותו כיום הזה חיים נצחיים עד שמהם יחיה ולא ימות, ר"ל שיחיה בזה ובבא תחיה מתמדת.

דברים ברוח זו כתב רבי רפאל ברדוגו (חי לפני כמאתיים שנה במרוקו) בספר משמחי לב על קהלת בפסוק אל תהי צדיק הרבה (פ"ז) וז"ל: לא תאסור יותר ממה שאסרה התורה, כי די לנו בחומרות התורה, או מה שהסכימו להקת חכמים המוסכמים לנו והם לנו בזמן חכמי התלמוד, וכול החומרות הנזכרים בתלמוד עליהם הוא אומר אל תהי צדיק הרבה, וכמדומה לי שכל רבותינו האשכנזים לא פי' הפסוק הזה, שהרבו והפריזו על המדה בחומרות, וגם וידוי יוה"כ מסייע פרושינו, שאומרים את אשר התרת אסרתי, וק"ק ומה בכך, אלא ודאי שאין רצונו יתברך לאסור המותר, כי בזה יכבד עול התורה על מקבליה ויפרקו עולה ח"ו, והכתוב אומר דרכיה דרכי נועם. וכו' ע"ש.

ההכבדה וההחמרה יותר מהצריך מסוכנת ליהדות ועלולה להרחיק רבים, הרי חז"ל לימדונו שלא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה (ב"מ ל' ע"ב), והסבירו שם שהיה להם לנהוג לפנים משורת הדין, כלומר "דין תורה", לבדו יכול להביא לידי חורבן.

אם כן מהוא מהותו של אותו העול שנקרא עול התורה, יש שאולי מבינים אותו כנטל ומעמסה, וכלשון הפסוק (מלכים א יב ד) "אביך הקשה את עולנו ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעולו הכבד", שענינו לחץ, כמו והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך, בראשית (כז מ), ולכן בהשאלה לזה אומרים פ' פרק כל עול.

אולם אין מטרת העול להעניש את הבהמה, כי מה חטאה מסכנה זו, אבל העול אינו בא להכביד עליה אלא לכוונה, שלא תסטה ימין ושמאל, שהעול הזה שעליה נועד לכוונה אנא ואנא, כאותו מלמד המיועד לכוין את הבקר, כך מצוות התורה מיועדות מיועדות לכוין את האדם באורחות חייו לאן ילך, כפי שאין העול עונש לבהמה, כך אין המצוות עונש לאדם.

והיטיבו הרבנים שכתבו ברוח דברי הרמב"ם שאין המצוות עונש ונקמה, ומזה יש להבין כי כל מה שלא נתבאר בחז"ל להדיא ליאסור, ואפשר למצוא לו פנים מסבירות להקל ראוי לתפוס דרך ההקלה, והמטרה מובנת כמו שכתב המשמחי לב שאין זה רצונו יתברך, שיכבד עולה על מקבליה ויפרקוהו, עכ"ד.

דורנו הוא דור המודרנה והטכנולוגיה, עלינו למצוא כל דרך במסגרת ההלכה להביא לקירוב שכבות רחבות בעם ישראל, שנדמה להם שאינם יכולים תמיד לעמוד באותו עול של תורה ומצוות.

ויפה פירשו את הפסוק "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" (ישעיה מג כב), שאם מרגיש שהתורה היא בשביל האדם יגע ויגיעה אז סימן שלא אותי קראת יעקב.

חייבים אנו לדאוג שתהיה התורה נעימה וקלה, ברוח מה שאמרו רבותינו, כל מי שהוא מוציא דברי תורה, ואינן עריבים לשומעיהן, ככלה שהיא ערבה לבעלה,  מוטב לו שלא אמרן (במדבר רבה נשא עה"פ ויהי ביום כלות משה).

 

 

 

 

 

הוסף תגובה

SHARE THE WORLD:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב google
Google+

אנא הזינו את המייל שלכם

כדי להוריד את הקובץ

‏‎Gilberto Venturas‎‏ ‏‎(Rabino Ventura)

Prof. David Passig

Prof. David Passig is a futurist, lecturer, consultant and best-selling author who specializes in technological, social and educational futures. He holds a Ph.D. degree in Future Studies from the University of Minnesota, Twin Cities, USA. Prof. Passig is an Associate Professor at Bar-Ilan University (BIU), Ramat-Gan, Israel, in which he heads the Graduate Program in Communication Technologies as well as the Virtual Reality Lab. Prof. Passig has consulted for many corporations as well as public and private sector institutes. He is the chair in one of his own FutureCode Ltd., which develops and employs tool-kits of computerized Futures methods in decision making processes. He is a co-founder of ThinkZ, Ltd., which develops IoT technologies. He has consulted in Israel, Asia, Europe South and North America. He has served as the chief advisor to the Commissioner for Future Generations in the Israeli Parliament. Among his many activities, he is a member of the Israeli National Council for Research & Development. His bestseller books are: “The Future Code,” “2048” and “Forcognito – The Future Mind”. Each has received Israel's coveted Gold Book Award www.thefuturecode.com.

After filling in your details, an invitation will be sent to you by email