תפילה דרך הרדיו והזום

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

תפילה דרך הרדיו והזום

שאלה: בימים אלה של ימי מגפת הקורונה התעוררה השאלה אם יוצאים ידי חובה בשמיעת תפילה, קדיש, ושאר עניינים שבקדושה דרך הרדיו, או ע"י אפליקציות שונות שמועברות בשידור ישיר.

תשובה: לכאורה אם הקדיש והתפילות נאמרות בזמן אמת, והשומע שומע את הקול אזי כשעונה הוא עונה על מה שנאמר כעת, וגם אם מגיע לאוזניו באיחור מה (דיליי) מה בכך? כמובן אין זה דומה לשמיעת קול של הקלטה שנעשתה במועד אחר שהעונה על זה בבחינת עונה אמן יתומה.

במסכת סוכה (דף נ"א ע"ב) מובא המעשה של בני אלכסנדריה של מצרים שהיו קהל כל כך גדול, שלא היו שומעין את הברכות מפי השליח ציבור, רק "כיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן" ופירש"י שהן לא היו יכולין לשמוע קולו. וכתבו התוספות שכיון שהיו יודעים באיזו ברכה הוא עומד רק לא היו שומעים אותו אין זה ברכה יתומה, ולפי זה בנדון שלנו לא רק שאין זו ברכה יתומה אלא זו הברכה עצמה הנשמעת תיכף ומייד.

והנה ראיתי להגרי"מ טולידאנו בשו"ת ים הגדול או"ח (סי' כ"ט) שדן בהבדל בין רדיו לגרמפון, וכתב לכשתידוק תראה דיש חילוק בזה בין הגרמפון (הקלטה) ובין הטלפון והרדיו, דבטלפון ורדיו אה"נ דמהני מפני דקול האיש הקורא בעצמו נשמע לאזן השומע הגם שהוא רחוק הרבה ותמונתו אינם רואים זולתי קולו, לא איכפת אבל הקול הנקלט בגרמפון, כבר פסק כח האיש והוא רק חיקוי ותמונה מהקול ומעשה קוף בעלמא הוא, והביא לזה כמה ראיות מסוגיות הש"ס. וכתב עוד בהמשך דבריו, נראה דאינו ענין לנדוננו דקול הגרמפון הנקלט בו אין לו עוד שום קשר ושייכות לפעולת האיש שדבר בו בראשונה דאין הקול הנקלט כ"א ציור ותמונה בעלמא, כהך דבבואה של הלבנה, והא למה זה דומה לתמונה פוטוגרפית, האם נאמר דהרואה את תמונת המלך או את תמונת חברו שלא ראהו שלשים יום או יב"ח, שיברך עליו הא ודאי דלא, וה"נ דכוותה דמחשבתו וכוונתו של המשמיע וכחו אזדו להו כבר, והו"ל כחש"ו דאין להם מחשבה ולא כוונה והגרמפון גרע טפי מנייהו, וההיא דביהכנ"ס של אלכסנדריא, דיצא י"ח התם הגם שלא היו שומעים עכ"פ היו מתכוונים למספר הברכות כמ"ש בב"י (סי' קכ"ד) והש"ץ כיוון להוציאם, וגם במצות דל"צ כוונת שומע ומשמיע כתקיעת שופר מ"מ בעי כוונה לברך אף דל"ב כוונה להוציא, עי' תר"י ספ"ק דברכות וסוכה י"ב, וש"ע או"ח סוס"י רי"ג, וקרבן העדה על ירושלמי סוכה פ"ג, וערך השלחן סי' רי"ג אות ח', שכתבו דיש ס"ל דכשעונה השומע אמן, לא בעי כוונת המברך, היינו דוקא כוונה להוציא אבל כוונה לברך צריך,  משא"כ המשמיע בגרמפון אף שכוון בפעם ראשונה לשם ברכה ולהוציא י"ח אחרים אין כוונה זו נמשכת תמיד לאותו קול הנקלט בגרמפון וכבר פסק והקול הנקלט הוא ציור וחיקוי דוקא כנ"ל.

אבל ברדיו וטלפון נר' ברור דאם המשמיע מתכוין לברכה ולהוציא י"ח כל השומע לו, יצאו השומעים י"ח אף בתקיעת שופר ומגלה, וכ"ש במצות אחרות התלויות בקול ובדבור, דאין ריחוק המקום מעכב, כיון דהקול נשמע היטב ונקרא כחו דמשמיע וכמבואר היטב מכל מה שכתבתי עכת"ד.

אמנם מרן הרב עוזיאל במשפטי עוזיאל ח"א (או"ח סי' ה') כתב לשלול מכל וכל אפילו שמיעת דברים שבקדושה מהגרמפון, ושאין לענות על זה אמן ואין יוצאים בזה ידי חובה, וכתב לדינא שאסור להשמיע על ידי מכונה גראמופונית או קול נועית כל פסוקי תורה ותפלה, אפילו שלא במקום טינופת, ואפילו אם אין בהם הזכרת שם שמים לשוא, וכמו שאסור להשמיע כן אסור גם לשמוע. ע"ש. אולם כבר פשט הדבר להיתר ולית דחש לזה בימינו ופוק חזי מאי עמא דבר.

ושם (בסימן כ"א) דן אם יצא חובה בשמיעה מהרדיו וכתב וז"ל: אולם בשומע ע"י מכונת ראדיו הסברא נותנת לומר שאינו יוצא חובתו, דמסתברא שאין אדם מכוין להוציא את כל שומעיו, אלא לאלה שידוע לו שיכולים לשומעו, ובודאי ישמעו אותו, אבל היושבים במרחק רב שאין התוקע יודע אם ישמעו קולו ואם יזדמנו לשמוע קול השופר, בשעה שהוא תוקע, ואם לא תהיינה הפרעות המונעות שמיעתם להם, ודאי לא נתכוין התוקע, וממילא אין השומעים יוצאים ידי מצות שופר הואיל ולא נתכוין התוקע להוציאם בתקיעתו, ואולם עדיין יש להסתפק במקרה שהודיעו מראש להתוקע שיתכוין להוציא את היחיד או הצבור שבמקום פלוני, או במקרה שהתכנסו קהל גדול במקום אחד ומשתמשים במכונה זו כדי להשמיע קול השופר לכל הקהל, וגם בזה נלע"ד לומר שאינם יוצאים ידי חובה, אם שמע קול הברה יצא ולפי זה קול הטלפון והראדיו שהוא קולט ומרכז את הד הקול ולא הקול עצמו הוא, ודאי קול הברה ואין השומעו יוצא ידי מצות שופר, והוא הדין לכל ברכות וקדושה שהרי הד קול איננו קול האדם ואין יוצאים ידי חובה, ולא עונין אמן וקדושה אלא בקולו של אדם בן דעה ובן מצוה.

וראה עוד במשפטי עוזיאל (ח"ג סי' ל' אות ג) ששם מובאים דברי הגרא"י וולדינברג במה שכתב להשיב ע"ד הרב בעל ספר מנחת אהרן במה שכתב לחלוק ע"ד הרב עוזיאל בתשובתו הנ"ל, וכתב וז"ל: ולפענ"ד אותו החומר ואותו האיסור הוא גם ע"י הראדיו והטלפון, כי בטוח הוא שהקורא בתוכם אין בו עכ"פ באותה שעה הפחד לפני יושב תהילות ישראל הנצרך בשעת אמירת התפלות והתהילות, איננו מתאר ואיננו יכול לכוון לתאר לפניו את הדע לפני מי אתה עומד, והשויתי ה' לנגדי תמיד אין בו, אז אף במדת מה מהתפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו ומהמעמקים קראתיך ה"' וכש"כ שאין בו אותה ההרגשה הנעלה של בבית אלקים נהלך ברגש, קדושת המקום,ומורא מהשוכן בתוכם, ופוק חזי מה שרבותינו הגאונים זיע"א זעקו מרה נגד מספחת החזנות שהתחיל להתפשט בקרב המוני ישראל שאין בזה כוונה לשם שמים כ"א לשם זמרה ויפוי הקול. וכו'  ואיך נבוא אנו להוסיף במו ידינו חטא על פשע בהמצאות חדשות להרגיל להשמיע דברים שבקדושה ושבחובה ע"י הרדיו והטלפון… וסיים לאסור בזה ע"ש.

אולם האמת תורה דרכה כי הקול הנשמע בזמננו השתנה למעליותא, מהקולות שהיו בוקעים לפני 85 שנה שבו נדפסו הדברים של הרב ע"ה, ולכולי עלמא אין זה קול הברה, אלא קול ממש הנשמע רגע כמימריה, ובפרט כשרואים את הקולות ושומעים אותם בו זמנית, גם דברי הגרא"י וולדינברג שנאמרו בזמנו ובשעתו, אינם שייכים לזמננו שהשירה והזמרה נתפשטו למימדים גדולים. ומה גם כשאין יכולים להתפלל בציבור ושומעים באופן ישיר התפילה ושאר עניינים שבקדושה.

וכן ראיתי להגר"י משאש בשו"ת מים חיים (ח"ב סי' צ"ז אות ב) שכתב לשלול כשהתפילה מוקלטת ומושמעת שוב, אבל ברדיו שהמנגנים יושבים בע"ש לפני הרדיו הגדול הכללי, ומנגנים ומתפללים ונשמע קולם בכל המקומות, בזה השומע מהם קדיש חייב לענות אמן יהא שמיה רבה, ויוצא ידי חובה בתפילתם כי מפי אדם הכל נשמע, והמכונה היא מרימה קולם להישמע בעולם, ואך היינו דוקא אם השומע יודע בבירור שהוא שומע מפי אדם בזה האופן. עכ"ד.

וכעין זה כתב הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (ח"ב או"ח סי ק"ח) בשאלה אם ניתן לצאת ידי חובת קריאת המגילה דרך המיקרופון (רם קול) ומתחילה כתב שעדיין לא נתברר לו כראוי איך הקול נשמע, וכתב לדחות סברת השואל דפשיטא ליה, שאין יוצאין בשמיעה ע"י מיקרופון, מטעם שהוא כמו ששומע מאינו בר חיובא לפ"מ דאומרים המומחים בטיבו של מיקרופון, שלא מוציא ממש הקול של האדם המדבר אלא הד הברה בעלמא, ולא דק כתר"ה בלשונו דאין שייך זה לקול הברה שבמתני' דר"ה (דף כ"ז) שהרי הכא נשמע קול חזק ובריא אך כוונת כתר"ה היא שאומרים שנשמע קול אחר שנברא מקולו ולכן שייך דמיונו לנשמע מלאו בר חיובא דקול הברה, לא שייך ללאו בר חיובא, הנה לדידי מספקא טובא אף אם נימא שהאמת כאמירת המומחים שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנעשה מקולו, מטעם שכיון שעכ"פ רק כשהוא קורא, נשמע הקול יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש דהרי כל זה שנשמע עושה קולו ממש, ומנין לנו עוצם כוח השמיעה איך הוא שאולי הוא ג"כ באופן זה שנברא איזה דבר באויר, ומגיע לאזנו, וכן מסתבר לפי מה שאומרים כפי הטבע, שהקול יש לו הלוך עד האזן, וגם יש קצת שיהוי זמן בהילוכו (דיליי) ומ"מ נחשב שהוא קול האדם, לכן אפשר שגם הקול שנעשה בהמיקראפון בעת שמדבר ששומעין אותו הוא נחשב קולו ממש, וכן הוא יותר מסתבר וגם לא ברור הדבר מה שאומרים שהוא קול אחר, ומטעם זה אפשר דאין למחות ביד אלו שרוצים לקרא המגילה, ע"י המיקראפון מצד ההלכה. אך מ"מ כיון שלא ברור להיתר והוא ענין חדש בכלל יש למחות כדי למונעם מלרדוף אחרי חדשות אחרות שלהוטים בזה במדינות אלו עכ"ד. רואים מכאן שדעתו יותר נוטה להתיר רק חושש מחידושים שכאלה וכו'.

אמנם בשו"ת יביע אומר (ח"א סי' י"ט אות י"ח) הביא מה ששמע מהגרש"ז שלדעתו ברור הדבר שאין קול המדבר עצמו נשמע דרך הטלפון, אלא הוא קול אחר הבא על ידי הזרם, ולכן אין יוצאים בזה י"ח ק"ש ותפלה ומגילה וקול שופר ודמי לגרמפון שהקול הראשון אינו בעולם, והקול הנשמע מלוח הגרמפון הוא קול אחר לגמרי, וה"ד המשפ"ע הנ"ל. ושם ביביע אומר תמה על הרבה פוסקים שעסקו בזה (כמו ה' ים הגדול) שלא העירו שהוא קול אחר ואינו חשוב קול המדבר. ובאמת מלבד שדברי הגרש"ז הם יותר דברי סברא ופרשנות למה ששומעים על ידי גלי האתר, עוד בה דדברים אלו אינם שייכים להשמעת קול הנשמע באופן ישיר באמצעות הראדיו בזמננו שהכל השתכלל מאז, או אפליקציות המודרניות של זמננו, שהקול מיידי צלול ונקי כמו מי שעומד לידו.

והגרע"י חזר על משנתו, בשו"ת יחווה דעת ח"ב (סי' ס"ח) וצידד לאסור משום שזה דומה למה שכתב הרב בית יוסף אורח חיים (סי' נ"ה) בשם רבינו יצחק אבוהב בשם הירושלמי, שאם יש טינופת או ע"ז מפסקת בינו לבין הצבור לא יענה עמהם, והביא את לשון השולחן ערוך (שם סעיף כ) שכתב שאם היו עשרה אנשים במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה אפילו מי שאינו עומד עמהם יכול לענות ויש אומרים שצריך שלא יהיה מפסיק דבר שאינו נקי או עבודה זרה. ע"ש, אבל לי נראה  דהחילוק ברור דכשנמצאת הטינופת והעבודה זרה, בממשותה ומפסיקה בינו לבין האומרה הוי גרוע בהרבה מהשומע מהרדיו, או רואה במכשיר טכנולוגי אחר, שהטינופת והע"ז מסיחות דעתו ומשבשות התפילה, משא"כ כששומע בלבד, ואין שום טינופת מולו, כ"ש אם רואה את השליח ציבור המתפלל דרך האפליקציה והמחשב, זהו כסברת הגאון מווילנא במעשה רב (סימן מ"ז) שהזכיר שם.

ולכן אף שביחוו"ד, הביא את דברי הים הגדול, ושיש לו חבר בסברא זו, בספר הלכה למשה (סי' ו) אולם נראה דלהלכה אינו יוצא ידי חובתו, בברכה זו מכיון שלא שמע הברכה במישרין מפי אדם בר חיובא, אלא באמצעות "הממברנא" שברדיו שהוא מכשיר הקולט קול האדם, והם הם דברי הסברא, שכתב ביביע אומר משם הגרש"ז, אבל ראוי להעיר מלבד דדברים אלו אינם מתאימים לאור ההתפתחות הטכנולגית של זמננו, זאת ועוד הרי הגרש"ז עצמו בספרו מנחת שלמה (חלק א סימן ט) העלה ככל הדברים שכתב משמו הגרע"י, אולם בהערה 4 כתב שם וז"ל:  לאחר שכבר נדפס מאמר זה נזדמן לי לדבר עם מרן בעל החזו"א זצ"ל ואמר לי שלדעתו אין זה כ"כ פשוט, ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר ע"י המדבר, וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים אפשר דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר. והדברים דומים למ"ש לצדד הרב אגרות משה הנ"ל.

שו"ר עוד ביחוו"ד ח"ג (סי נ"ד) שחזר שוב על דברי המנחת שלמה, וה"ד ההערה בשם החזון איש, והביא כמה גדולים שג"כ דעתם שיכולים לצאת בקריאת המגילה על ידי שמיעה דרך הרדיו, מהם הרב צבי פסח פראנק בספר מקראי קודש (דיני חנוכה ופורים עמוד צ"ו) ובשו"ת פני מבין (חלק או"ח סי' ל"ג) ובשו"ת שערי דעה חלק א (סי' ב) ובשו"ת ירושת פליטה (סי' י') ובספר בית ברוך (ח"א עמוד תכ"ג). ודחה דבריהם על פי סברת הגרש"ז, ולכן שוב סיים שהשומעים ברדיו אינם יוצאים ידי חובה. אבל שם ציין להרב מקווה המים (ח"ב או"ח סי י') שדעתו שבחול יוצאים ידי חובה, וכמו שכתב עוד בחלק ג (או"ח סי' כ"ד) וז"ל באופן שלפי ענ"ד אם שומע קול מגילה ע"י הרם קול במקום שאי אפשר לו לשומעה מפי ש"ץ ושמעה מהרדיו בשידור חי יצא ידי חובה הרי שהרב משוה שמיעת הרדיו כשמיעת הרם קול.

אמנם ראיתי לאחרוני זמננו, בפרט המלקטים ומעתיקים שמריקים מכלי אל כלי ממש"כ הקודמים, שהביאו את דברי הרב יחוו"ד, כדברים ברורים ומוסכמים, בשעה שכל דברי הגרע"י נסמכים בזה ע"ד הגרש"ז, שהם עצמם במחלוקת והם יותר דברי סברא, ואין לטעון שהוא היה המומחה יותר מכולם וכו' שהרי השמיע דבריו אחרי שנדפסו לגאון החזון איש שפקפק בסברתם, והביא את פקפוקו.

וגם המנחת אלעזר (ח"ב סי' ע"ב) כתב לשואלו: ומכל הצדדים שחתר השואל לא מצאתי לאסור לדבר ע"י טלפון וכן לעניין מגילה נשאלתי אם יוצא השומע מהקורא בטלפון, ומכל הצדדים שחתר לא מצאתי לאסור, וכן פסק בשו"ת ברכות חיים (סי' י"ט) שכשאין עצה אחרת יש להתיר לשמוע הבדלה על ידי טלפון.

שו"ר בנועם כרך כ"ג עמוד ר"ד במאמרו של הרב זאב לב וז"ל: בשנת תשי"א או תשי"ב נמסר שמרן החזון איש זצ"ל פסק לזקן מסויים שיכול לצאת ידי חובת שמיעת מגילה דרך הרדיו כאשר שומעים שידור חי ברדיו לא תקליט מבית הכנסת הגדול בתל אביב והסיבה היא שהתגובה של הרדיו היא מידית ונוצרת על ידי קול האדם בזמנו היה זה פלא בעיני וחשבתי שאולי ניתן ההיתר לזקן כדי להפיס דעתו ולא להטריחו לאחרונה הובא בקובץ מאמרים בעניני חשמל שמרן החזון איש זצ"ל אמר להגרש"ז אויערבך שליט"א וז"ל שהקול הנשמע נוצר ע"י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים אפשר דגם זה חשוב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע והנה אנו עדים שהחזון איש החשיב זו לשמיעה גם לענין תקיעת שופר ולא רק לענין קריאת מגילה אין אנו דנים כרגע אם מותר לתקוע לתוך מיקרופון בראש השנה מסיבות אחרות אלא רק אם זה נחשב כקול שופר.

ושם כתב ששיטה זו דומה לשיטת האגרות משה, והזכרנו אותה לעיל, ושם הוסיף שכך גם דעת הגאון מהר"י ענגיל מהר"י ענגל מביא בגליוני הש"ס ברכות כה ב וז"ל יש להסתפק ג"כ בשמיעה על ידי דבר אחר כגון שמיעת קול שופר או מגילה על ידי כלי הטלפון שנתחדש בשנים הללו וכו' וכתב והנה עדים אנו ששלושה גדולי הדור הסתפקובעניין הזה, אומנם פלפל שם עוד בזה, אך העיקר כמו שצדדו כל הגאונים דמהני לצאת ידי חובה דרך הרדיו. ומבואר שהגאון החזון איש מני"ר לא אמרה רק בדרך לימוד אלא פסק כן להלכה למעשה.

ועיין עוד בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' פ"ה) במה שכתב להרבי מליובאביטש דהרב מנחת אלעזר לאו יחידאה הוא בזה, ו"כ בשו"ת שערי דעה סי ב' דבשעת הדחק יוצא על ידי הרדיו.

וראה עוד בשו"ת חמדה גנוזה ח"ב (סי' ע"א) לעניין שמיעת קריאת המגילה באמצעות הרם קול, שהעלה להתיר והביא שם לדברי הגרש"ז והגרע"י,  וכתב שאין לחוש בזה לדעת המחמירין. אמנם שם כתב לחלק בין מגילה לשמיעת קול שופר, אולם לפי הרבנים הרב ים הגדול והרב  מים חיים ומקוה המים אין שום הבדל בזה בין רם קול לרדיו, ובתרוויהו שרי. וכ"ר בחוברת המאור שנה מ"א חוברת ד' להרב משה פירטה, מח"ס נחלת משה שהביא דברי הרב יחוו"ד וחלק עליו וסמך סמיכה בכל עוז ע"ד הרב אגרות משה, הרי להקת פוסקים שכולם פסקו להלכה למעשה להחשיב השמיעה דרך הרדיו כראויה לצאת בה ידי חובה וכ"ש בנדוננו.

ולכן דבר ברור הוא שכששומע באמצעות האפליקציות החדשות המשדרות דברים כהוויתם באותו הזמן, שיוצא בזה ידי חובה.

 

הוסף תגובה

SHARE THE WORLD:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב google
Google+

אנא הזינו את המייל שלכם

כדי להוריד את הקובץ

‏‎Gilberto Venturas‎‏ ‏‎(Rabino Ventura)

Prof. David Passig

Prof. David Passig is a futurist, lecturer, consultant and best-selling author who specializes in technological, social and educational futures. He holds a Ph.D. degree in Future Studies from the University of Minnesota, Twin Cities, USA. Prof. Passig is an Associate Professor at Bar-Ilan University (BIU), Ramat-Gan, Israel, in which he heads the Graduate Program in Communication Technologies as well as the Virtual Reality Lab. Prof. Passig has consulted for many corporations as well as public and private sector institutes. He is the chair in one of his own FutureCode Ltd., which develops and employs tool-kits of computerized Futures methods in decision making processes. He is a co-founder of ThinkZ, Ltd., which develops IoT technologies. He has consulted in Israel, Asia, Europe South and North America. He has served as the chief advisor to the Commissioner for Future Generations in the Israeli Parliament. Among his many activities, he is a member of the Israeli National Council for Research & Development. His bestseller books are: “The Future Code,” “2048” and “Forcognito – The Future Mind”. Each has received Israel's coveted Gold Book Award www.thefuturecode.com.

After filling in your details, an invitation will be sent to you by email