האם יש לומר שהתורה מגינא בזמן המגפה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

בס"ד

חובת הזהירות בשמירת הנפש בזמן מגפת קורונה

 

שאלה: הלומדים תורה ואינם נזהרים כל כך בזמן "מגיפת הקורונה" ואומרים משום דתורה "אגוני מגנא ואצולי מצלא", כלומר שהתורה תגן עליהם, אם יש להם על מה שיסמוכו?

א

אמוראים נזהרו מאוד מחשש התדבקות במחלה

תשובה: איתא בכתובות (דף ע"ז ע"ב) מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי של בעלי ראתן, רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה, רבי אלעזר לא עייל באהליה, רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה, ריב"ל מיכרך כריך בהו ועסיק בתורה אמר אילת אהבים ויעלת חן אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא? ופירש"י הזהרו מזבובי בעלי ראתן, זבובים השוכנים עליו, קשים להביא אותו חולי על איש אחר. בזיקיה, במקום שתנשב רוח אחת על שניהם. מיכרך כריך בהו, נדבק אצלם בשעה שעוסק בתורה ומושיבן אצלו ומובטח הוא שתגין התורה עליו ולא יוזק. ונראה כי החולי הזה הנקרא בעלי ראתן, הוא חולי מדבק ולכן רבי זירא לא היה יושב בקרבת מקום שהרוח יכולה להעביר אויר מהם, רבי אלעזר לא היה נכנס באהלם, ורבי אמי ורבי אסי לא היו אוכלים מביצים שבאו מאותו המבוי, כי בכולם הם חששו שמא החולי המידבק הזה, יעבור גם אליהם.

ב

ריב"ל לא נזהר וסמך על תורתו

לעומתם ריב"ל לא היה חושש לזה כלל והיה מובטח כי התורה תגין עליו, ולכאורה בפשיטות יש לומר שאין למדין כלל מעניני רבי יהושוע בן לוי וכמו שהתלמוד מביא בסמוך עניין פטירתו, ושנכנס חי לג"ע, אבל יותר יש ללמוד ממעשיהם למעשה של אמוראים אלו.

והרב אהבת איתן על העי"ע הקשה דאיך התורה תגן על הכורך בבעלי ראתן, והא שכיח היזיקא ואמרינן בפסחים (דף ח) דהיכא דשכיח היזיקא אפילו שלוחי מצוה נזוקין, ותירץ דהגנה דתורה עדיפא ממצוה, ומגינה אף היכא דשכיח, ועוד תירץ שם דכיון דלימד לאחרים הוה זכות גדול, ובזה א"ש לסמוך על הנס אף על גב דבעלמא אמרינן דאין סומכין על הנס דהיינו ביחיד, ובזה א"ש דלא תקשי מדאיתא בב"ק (דף ס"א) דהמוסר עצמו למות ע"ד תורה אין אומרים הלכה בשמו, ול"ד דהתם לא הוה רק צורך ממון ול"ד דהכא דהוה צורך ת"ת דרבים, ועוד דאמרינן במגילה גדול ת"ת מהצלת נפשות והיינו ת"ת דרבים עכ"ד.

נמצינו למדים לפי דברי הרב אהבת איתן, א) דהגנה של תורה עדיפא מסתם מצוה ומגינא אף במקום דשכיח היזיקא, ב) מה שאמרו בב"ק דהמוסר עצמו למות ע"ד תורה אין  אומרים הלכה משמו, לא איירי בת"ת דרבים, ובת"ת דרבים אמרינן שגדול מהצלת נפשות.

אבל קשה על דבריו דהיכא דאמרינן דגדול ת"ת מהצלת נפשות היינו כשאפשר להצלת נפשות להיעשות על ידי אחרים, אבל אם אי אפשר מהיכא תיתי שישב ללמוד תורה ולא יציל נפשות, שהרי אף למקרא מגילה מבטלינן תלמוד תורה ואפילו תלמוד תורה דרבים, והרי מרן בשו"ע (סי' תרפ"ז ס"ב) כ' מבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה וכתב הרב מגן אברהם (ס"ק ג') משמע דס"ל דאפילו ת"ת דרבים מבטלין, וכתב הרב ב"ח דת"ת דרבים היינו של כל ישראל וכ"מ בתוס' במגילה (דף ג' ע"ב) ד"ה מ"מ עדיף ע"ש. ועוד אף דגדול ת"ת מהצלת נפשות מ"מ לא אמרינן אם על ידי תלמוד תורה יסכן נפשות כלל.  ואם כן אין מצוות לימוד תורה דוחה ואפילו תלמוד תורה דרבים אם על ידי אותו הלימוד הרבים יכנסו חלילה לסכנת חיים.

ועל כל פנים הא חזינן לשאר אמוראים שחששו מאוד מאותו החולי המידבק, ולא עשו כרבי יהושוע בן לוי.

ג

ריב"ל היה מוחזק שיעשה לו נס

והנה במסכת ברכות (דף ס"א ע"ב) תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך וארך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה.

וכתב מהרש"א שם דעובדא דשמעתין דר"ע מסר נפשו על ביטול תורה היינו בשעת שמד כדאמרינן התם דבשעת שמד אפילו על מצוה קלה, ע"ש, ומה שביאר כך מפני שרבי עקיבא הסתכן ביותר שעבר להדיא על גזירת המלכות, והביא את עצמו לידי סכנת חיים כפי שראינו שהקהיל קהילות והרוגוהו עבור זה, ואם לא היה שעת שמד היה אסור לו לעשות כן, ואם עשה כן הוה ליה מתחייב בנפשו וכמי שמאבד עצמו לדעת.

ועל כרחינו לתרץ מעשיו של ריב"ל שהיה מוחזק כבעל נס וישעשה לו הנס, וכעין מעשה דנחום איש גם זו, עיין מסכת תענית (דף כ"א ע"א) שהיה בבית רעוע ואמר פנו הכלים ואחר כך מטתו ואחר כך נפל הבית שמובטח היה שכל זמן שהוא בבית אין הבית נופל, ויש כיוצא בזה עוד בתלמוד, ולכן ריב"ל לעצמו הוא דעבד ואין למדים ממנו הלכה, ואף על פי דדרשינן וחי בהם ולא שימות בהם עיין יומא (דף פ"ה ע"ב) י"ל דשאני ריב"ל שהיה איש כל כך מופלא כמבואר המשך העניין בגמ' לכן לא חשש לזה.

ד

אין נעשה נס רק ללומד תורה לשמה

והנה רש"י פירש מיכרך בהו נכרך בהם בשעה שעוסק בתורה, אבל בחידושי הריטב"א, כתב פירוש מיכרך בהו ואפילו היכא דלא עסיק בה, וכדאמרינן בסוטה (כ"א ע"א ) גבי כי נר מצוה ותורה אור דאורייתא אפילו בעידנא דלא עסיק בהמגינא ומצילא לעוסקים לשמה.

יוצא איפוא לפי הריטב"א דכל מה שהתורה מגינא ומצילא ועל זה סמך ריב"ל לפי שידע בנפשו שהוא לומד תורה לשמה והיה בדוק לו הדבר, שכל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ומי יאמר זיכיתי כפי, ושאר האמוראים לא יכלו להחליט על עצמם שהם לומדים תורה לשמה, ואם כן ק"ו ב"ב של ק"ו לשאר דורות.

והנה הקשה בקובץ שיעורים כתובות (שם, אות רע"ז) כיצד ריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה הא ילפינן מהא דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני דהיכא דשכיח היזקא לא סמכינן אהא דשלוחי מצוה אינן ניזוקין, ותירץ דזהו דוקא בשאר מצוות אבל לימוד תורה שאני וכדיליף מק"ו אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא. ולע"ד צריכים אנחנו לדברי הריטב"א דהכל תלוי אם הלימוד התורה לשמה.

אבל איתא במסכת ב"ק (דף ס"א ע"א) שדוד המלך אמר מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו, וכתב מהרש"א בח"א: נראה בזה דכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם ואלו שסמכו על הנס לילך במקום סכנת נפשות אין ראוי לעשות נס וגאולה על ידיהן ואע"ג דשלוחי מצוה אינן נזוקין היכא דשכיח היזקא שאני כדאמרינן בפ"ק דפסחים וע"כ צריך לחלק ריב"ל משאר אינשי משום לימוד תורה לשמה.

ה

לפי ההלכה כשיש דבר בעיר יש לברוח

והנה הרמ"א יור"ד (סי' קט"ז סעיף ה') הביא בשם מהרי"ל דיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר, ויש לצאת מן העיר בתחלת הדבר ולא בסופו, וכל אלו הדברים הם משום סכנה, ושומר נפשו ירחק מהם, ואסור לסמוך על הנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה עכ"ד, וכתב במ"ב הל' תענית (סי' תקע"ו סקי"ד) בשם השל"ה דבשעה שאבעבועות פורחים בתינוקות ומתים כל אחד יבריח בניו מן העיר בעת הזאת דהוא מחלה המתדבקת. וע"ע בשו"ת הרמ"א (סי' כ) שנראה לכאורה שסותר עצמו בתשובה, ועיין בספר שדה צופים על מסכת כתובות בהערה שהביא שהרמ"א בעצמו, ברח בעצמו מקראקא לשידלוב בשנת שט"ז, כמו שכותב ואני הייתי בתוך הגולה אשר גלינו מעירנו, בשנת שי"ו מחמת עפוש האויר, ל"ע והיינו גרים בארץ לא לנו בעיר שידלו"ב.

והביא שם עוד משו"ת מהר"ם מפאדובה (סי' פ"ו) בעניין תלמיד שברח מעיר ויניציא בשעת הנגף, אם חייב לשלם למלד בעד ימי הביטול, ומסיק דפטור, וכותב שם: דזה שברח מאימת הנגף יקרא אונס בודאי, דהירא ורך הלבב הוא מסוכן סעת הדבר ב"מ כמפורסם, אף כי רבים הם אבירי לב ואינם מפחדים, מ"מ אותם המפחדים מסוכנים הם ויש להם להמלט על נפשם, ע"ש.

ובהמשך לדברים אלו יש לומר כי לא כל העולם שוים בזה כי יש צעירים שעוברים המחלה, ומתרפאים, ויש מבוגרים ובפרט זקנים שהם מסוכנים ויש להם לחוש במיוחד.

ועיין להרב פני יהושוע בברכות (דף ה) דכל העוסק בתורה ודאי שאין מזיקין בדילין ממנו לגמרי, דהא לקמן (דף ו)  אמרינן להיפך וכו' דהני ברכי דרבנן דשלהי מינייהו הוי הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו אלמא שדרך המזיקין להתקרב אצל לומדי תורה אלא שאין בהם כוח להזיקן וכו' ע"ש,  ואם יש לומר שזה בזמנים רגילים אבל היכא דשכיח היזיקא אפילו אם לומדים תורה עלולים לינזק, ושאר האמוראים לא סמכו על הגנת התורה במקום דשכיח היזקא דבעינן בכה"ג להיות יותר ויותר נקי מכל רבב וריב"ל סמוך לבו בטוח בה' שלא יוזק ואין ללמוד מזה לאחרים כלל  וכיו"ב כתב בעיון יעקב בברכות לג.

ו

שאין ללמוד הלכה ממעשה דריב"ל

עכ"פ הא חזינן שמעשה דריב"ל לגרמיה הוא דעבד ואין ממנו הלכה לאחרים, ושאר אמוראים היו נזהרים כל אחד לפי הבנתו, כדי להישמר, ובזמננו שהרפואה התקדמה והתפתחה מאוד, יש ליזהר ולשמור עצמו לפי כל כללי הרפואה, והעובר על זה הרי הוא מתחייב בנפשו, ואם גרם לעצמו מיתה אוי לו וקרוב לומר שיש לו דין מאבד עצמו לדעת, ואם חס וחלילה גרם מיתה לאחרים, זהו עוון פלילי כשופך דמים.

והנה אמרו רז"ל בסוטה (דף כ"א  ע"א) על הכתוב כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את המצוה בנר לומר  לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם. והגנה זו היינו להגין עליו מן החטא, אבל לא לעניין תחלואים ומגפות.

ובעיון יעקב על ע"י ביאר דודאי אין לפרש כפשוטו ולעולם דקאמר לאו דוקא דמצינו כמה פעמים ת"ח מתים בחצי ימיהם אלא ר"ל דלפעמים על עבירה קטנה מגינה לעולם משא"כ מצוה שמגינה רק לפי שעה, וכל שכן שאין לסמוך "על הגנה כזו ולהכניס עצמו לסכנה או לספק סכנה.

והנה לעיל הבאנו מדברי הריטב"א דמוכח שרק בלימוד תורה לשמה יש את הסגולתיות של התורה, כי כשאינו לומד לשמה, הרי אמרו בתענית (דף ז' ע"א) תניא היה ר' בנאה אומר כל הלומד תורה לשמה נעשית לו סם חיים, וכל הלומד תורה שלא לשמה תורתו נעשית לו סם המוות, ואומנם התוספות, הקשו סתירה, מהא דאמרו לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

ז

כאלו שלמדו והתורה לא הגינה עליהם

ומהרש"א שם בדף כ"א הקשה למה מתו דואג ואחיתופל קודם זמנם כדאמרינן בפרק חלק ואמאי לא הגינה התורה עליהם ותירץ דלא קאמר תורה מגנא אלא מפורעניות ייסורין ולא ממיתה, ולפי"ז א"ש דהמהלך בדרך יחידי שדמו בראשו ומתחייב בנפשו, ולא הועילה התורה להצילו, שתורה מגנא אפילו בעידנא דלא עסיק בה וכן לא מועיל עשיית מצות להגן מן המיתה, ורק תורה בעידנא דעסיק בה מהני להצילו מכח שהתורה לוית חן לראשו וכדאמר ר יהושע בן לוי שהמהלך בדרך יחידי יעסוק בתורה.

אבל לע"ד העיקר הוא בלומד לשמה וכן ראיתי בספר לקח טוב דרשות לרבי יוסף פינטו לפרשת מצורע, שהתורה מגינה רק למי שחומד אותה לשמה, ולא למי שקורא אותה שלא לשמה.

ואיתא במסכת תענית (דף ז) תניא רבי בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, אבל ידוע מה שכתב רבינו החיד"א בכמה מקומות מספריו, שאין כמעט בנמצא מי שלומד לשמה, דאל"כ רבי מאיר מכחישו שאמר "כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ואם אינו זוכה משמע שאינו לומד לשמה.

ח

פירוש רבינו בחיי למעשה של אלישע

ועל מעשה דאלישע בעל כנפיים שבת (מ"ט ע"א) שהכניס עצמו לסכנה ונעשה לו  נס, כתב רבינו בחיי בספר כד הקמח, (מערכת תפלין) שאלישע אף שהיה זה שעת השמד ידע בעצמו שהגיע למדרגה כזו שהיה בטוח שיעשה לו נס. ושאר אנשים אסור להם לסכן עצמם.

ועוד ראיתי בתוס' רי"ד על הגליון בכתובות (שם) שהביא את דברי הגמ' מכריז ר"י הזהרו מזבובי ראתן, ואת דברי ר"ז ור"א, ורבי אמי ורבי אסי, והשמיט את מעשה  דריב"ל, שנראה מזה שאין לעשות כריב"ל ויותר יש לחוש מפני הסכנה ושאר האמוראים שנזכרו שם.

ט

חומר איסור המסכנים עצמם ואחרים

ואף על פי שהתורה הזהירה בפסוק "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד' ט"ו) חזרה להזהיר ולצוות, "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו" (דברים כ"ב ח), שאם אינך שם מעקה אתה כמו מי ששם דמים, ואם יפול נופל ממנו זהו שפיכות דמים, ולא תחשוב שזה בביתך ומה איכפת לי מאחרים.

ואלו המסכנים עצמם בשביל ללמוד תורה ברבים או בשביל תפילה ברבים, כשאין חלילה איזה גזירה שלא ללמוד או לא להתפלל, אלא שבשעת המגפה צריך להישמע לכללים ולא לעשות בהתקהלות גדולה ובהרחקה , ובחבישת מסיכה וכו' ואם אינם נשמעים לכל מה שמחוייבים, וגרמו לעצמם נזק או לאחרים והחלום עד כדי גרימת מוות ח"ו הרי אלו בגדר מאבדי נפש מישראל, ואם אינם נחשבים כרוצחים, אבל קרובים הם לשופכי דמים, והשם הוא היודע.

ומה בצע להקב"ה בתפילתם או בלימודם, כשהם עוברים על לאו מדאורייתא, של "לא תרצח" או לאו דלא תשים דמים בביתך, או איסור לפני עיוור לא תתן מכשול, ומי שאינו נשמע לזהירות הנדרשת בגין לימוד או תפילה הויא ליה מצווה הבאה בעבירה, ועליו ממש יאות לומר שתורתו נעשתה לו סם המוות, ולא באלה חפץ השם, והתורה דרכיה דרכי נועם, ופיקוח נפש וספק פיקוח נפש דוחה כל התורה, וחמירא סכנתא מאיסורא, ולימוד תורה יכול ללמוד אדם גם בביתו, ותפילה יכול להתפלל בביתו, לקיים "חובי כמעט רגע עד יעבור זעם" ישעיהו (כ"ו כ).

וכדאי לסיים את הדברים במה שכתב בשולחן ערוך חושן משפט סימן תכ״ה למדנו: הרודף אחר חבירו להרגו, והזהירוהו והרי הוא רודף אחריו, אפי' היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצויים להצילו באבר מאברי הרודף, ואם אינם יכולים לכוין ולא להצילו אלא א"כ יהרגו לרודף הרי אלו הורגים אותו אע"פ שעדיין לא הרג, ומי שמסכן את עצמו בהתדבקות בנגיף שמסכן חיים, ועל ידי זה שמסכן עצמו מסכן זולתו, קרוב הדבר לדון בו שיש לו הגדרה של  ״רודף״.

ע"ה חיים אמסלם

 

הוסף תגובה

SHARE THE WORLD:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב google
Google+

אנא הזינו את המייל שלכם

כדי להוריד את הקובץ

‏‎Gilberto Venturas‎‏ ‏‎(Rabino Ventura)

Prof. David Passig

Prof. David Passig is a futurist, lecturer, consultant and best-selling author who specializes in technological, social and educational futures. He holds a Ph.D. degree in Future Studies from the University of Minnesota, Twin Cities, USA. Prof. Passig is an Associate Professor at Bar-Ilan University (BIU), Ramat-Gan, Israel, in which he heads the Graduate Program in Communication Technologies as well as the Virtual Reality Lab. Prof. Passig has consulted for many corporations as well as public and private sector institutes. He is the chair in one of his own FutureCode Ltd., which develops and employs tool-kits of computerized Futures methods in decision making processes. He is a co-founder of ThinkZ, Ltd., which develops IoT technologies. He has consulted in Israel, Asia, Europe South and North America. He has served as the chief advisor to the Commissioner for Future Generations in the Israeli Parliament. Among his many activities, he is a member of the Israeli National Council for Research & Development. His bestseller books are: “The Future Code,” “2048” and “Forcognito – The Future Mind”. Each has received Israel's coveted Gold Book Award www.thefuturecode.com.

After filling in your details, an invitation will be sent to you by email