בס"ד
כבוד ידידינו היקר והנכבד מאוד רבי שמואל הכהן נר"ו
רעננה
שלום וברכה
בעניין: אמירת ההלל ביום העצמאות בברכה
צדק כבודו שאם פעם הוויכוח על הלל ביום העצמאות היה בין הציוניים לבין האנטי ציוניים, הללו שמחים בו ומברכים עליו בהלל, והללו רואים בו יום אבל, היום כשהציונות האידאולוגית נחלשה, גם האנטי נחלש איתה ונדמה שהיום הויכוח אצל אשכנזים הוא בין הסרוגים למיניהם, לבין האשכנזים, אצל הספרדים ואפילו הנקראים "חרדים" אומצה נוסחה חדשה אמירת ההלל בלי ברכה, והמהדרים אומרים אותו בסוף התפילה.
ברור לעין כל מבין כי אמירת הלל בלי ברכה, אין בה ממש, ודחיקתו בסוף התפילה היא כמעט ביזיון וזלזול, בניגוד לפסיקה הקודמת של רוב רבני הספרדים שהיו ציוניים וגאים, ראה בספר אתחלתא דגאולה חלק ג שמביא עדויות מגדולי הרבנים שנהגו לברך, ויש מי שהציע לברך גם על יום ירושלים, ואמרו את ההלל בברכה ובטוב לבב, כפי עדויותיהם של רבים מחכמי מרוקו, וכפי שכתב הגר"י משאש באוצר המכתבים, אולם בהשפעת הגאון רבי עובדיה יוסף, שעל גדלותו בתורה ועל השפעתו על העולם הספרדי אין חולק, אומצה הדרך להימנע מברכה על ההלל [שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' מ"א אות א', וח"י או"ח סי' נ"ג] וכך מעיד רבה של ירושלים הרב שלום משאש (שמ"ש ומגן ח"ג סי ס"ו) רוב רבני ארץ ישראל [ר"ל לפי קביעת מועצת הרבנות הראשית] נהגו לברך על הלל ביום העצמאות והוא כותב שם במילים הללו : "עד שבא הגר"ע יוסף שליט"א וחידש לא לברך…
אומנם כבר כתבתי בהקדמה לספר העצמאות במקומות שנהגו לברך ע"פ רבני א"י ימשיכו לברך ואין אחרי המנהג כלום" אך חסידיו של הגר"ע יוסף אומרים שמי שמברך על הלל ביום העצמאות אין לו על מי לסמוך, כי בעיניהם אין לפניו ואין אחריו כלום, והרי רבים מרבותינו הספרדים והמערביים פסקו שיש לברך, חידוש ההלכה הזה מעצמו כנגד קונצנזוס רחב של רבנים שנהגו לברך! (במועצת הרבנות שכינס הרב גורן בנושא דיון על הלל ביום העצמאות הגר"ע יוסף נעדר מן הדיון בכוונה.
והחלטת הרבנות הראשית לומר הלל בברכה נשארה במקומה עד ימינו) הדיקטטורה הלכתית וחברתית שהפיץ בקרב הספרדים שלפעמים בא לידי ביטוי בכוחנות אצל חסידיו היא שודרגה לדורסנות, כאילו שום פוסק ספרדי לא היה קיים לפני הגר"ע יוסף, וגרוע מכך זלזול מוחלט ברבנים ספרדים שנטו לכיוון ציוני שנהגו אחרת.
יש תשובה ארוכה של הרב דוד שלוש בעניין [ שו"ת חמדה גנוזה ח"א שאלה כא] שדן היטב בדברי הפוסקים ומוכיח שצריך לברך על הלל ביום העצמאות, ולא גרע הלל דיום העצמאות מהלל דר"ח למי שנוהגים לברך, כמו יוצאי מרוקו, בזמננו מתעלמים ממנו כאילו לא היה קיים ומדובר בפוסק ספרדי חשוב מגדולי תלמידיו של הרשל"צ הרב בצמ"ח עוזיאל ובין הפוסקים הספרדים הבודדים בדורנו שבספריו דן עם פסקיו של הגר"ע יוסף לעומק ומייצג את הפסיקה הספרדית המסורתית המקובלת מדורי דורות, וזה לא סוד שהרב עובדיה יוסף לא סבל אותו, וכל מי שהיה לו דעה עצמאית מדי ולא נכפף לפניו, כמו הגאון רח"ד הלוי, אין ספק שהרב עובדיה יוסף היה פוסק גדול ועטיר זכויות שפעל רבות למען עם ישראל.
אבל צריך לומר את האמת שהוא הרס את המסורת הספרדית ובמיוחד המרוקאית הרבגוונית והמגוונת והחליף אותה בחיקוי נלעג של "חרדיות-ספרדית" לא ציונית שיותר ויותר הופכת לקנאית וסגורה, לעיתים הוא רצה להתחשב בחרדים הקנאים, אבל עם הזמן גם נמשך אחר האדאולוגיה שלהם, ותלמידיו חסידיו שחונכו בישיבות האנטי ציוניות הכניסו את הדעות המשובשות שלהם בכל מקום וכבר כיום יש מניניים ספרדים-חרדים שאפילו הלל בלא ברכה לא אומרים ביום העצמאות ואפילו אומרים ווידוי כרגיל.
זכורני לפני כארבעים שנה עת באתי לכהן כרב צעיר במושב שרשרת של הפועל המזרחי, וכולם שם ציבור דעתן והיו ציוניים עם כיפות סרוגות, ואני באתי מישיבת כסא רחמים שהיו אומרים שם תחנון ביום העצמאות, (וכבר בבחרותי לא הלכתי בתלם הזה וכשאמרו תחנון לא אמרתי איתם?) הודעתי להם מייד שימשיכו במנהגם בתפילה חגיגית ובאמירת הלל בברכה, ואני הייתי החזן בשירה ומנגינה נאותה למעמד, ואחד מבעלי התשובה חמומי המוח (זה דרכם) צייץ לנגדי, שאסור לברך ברכה לבטלה! ואמרתי לו לשתוק והראיתי לו את דברי שו"ת הלק"ט שבברכות השבח אין דין ברכה לבטלה כלל, [שו"ת הלק"ט ח"א סי' רס"ד, וח"ב סי' א] ועיקר דין ברכה לבטלה על שלל פירושיה הוא רק מדרבנן, ובמקום שנהגו אין אחר המנהג כלום, והנח להם לישראל, ועתה אמירת הלל בברכה בחג העצמאות אינה רק דיון הלכתי יבש אלא אמירה ומחשבה שאנחנו מאמינים שהקב"ה מנהל את העולם כרצונו, והוקמה מדינת ישראל כגאולתנו ופדות נפשנו, והבורא קיבצנו מכל הגלויות, על אפם של כל האנטי ציוניים למיניהם, ואנחנו ממשיכים בזה גם מסורת הפסיקה וגם מה שנהגו אבותינו ורבותינו מתמיד.
הכותב וחותם בברכה
ע"ה חיים אמסלם
