על חובת הזהירות מפני הסכנה בזמן מגפת הקורונה
בתלמוד במסכת ברכות (דף ל"ב ע"ב) למדו מהפסוקים "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד" (דברים ד' ט') ומפסוק "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (שם ד' ט"ו) כמה יש ליזהר בעניין שמירת הנפש מכל מכשול או סכנה.
ונאמר בתורה (דברים כב, ח') כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו, וכתב בשולחן ערוך חושן משפט (סימן תכ"ז סעיף ח) כשם שחייב אדם להתקין מעקה לגגו, כדי להרחיק מן הסכנה, כן הדבר בכל מכשול שעלול לגרום סכנת נפשות, מצוות עשה מן התורה להסירו, ולהשמר ולהזהר בדבר יפה, כדי שלא תבוא תקלה על ידו, ומי שלא מסיר את המכשול המביא לידי סכנה והניחו, הרי הוא עובר בלא תעשה מן התורה, שנאמר ולא תשים דמים בביתך.
ואלו המזלזלים בתקנות שמירת המרחק והמסכות וכל כיוצא בשעת המגפה, הרי אלו פושעים גמורים ועוברים על לאו מן התורה, של ולא תשים, ואם גרמו על ידי התנהגותם לחולי ומחלה וחלילה להידבקות זולתם ואולי מיתתם, קרובים הם להיות בבחינת רוצחים.
וכמו שאמרו המקיים נפש כאילו קיים עולם מלא, סנהדרין (דף ל"ז ע"א), אמרו שם כל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, שדמו ודם זרעיותיו תלויים בצווארו, וכתב הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (פי"א ה"ה) המסכן את חייו בלבד ואומר הריני מכניס עצמי לסכנה ואיני מקפיד כלל ומה להם לאחרים עלי עונשים אותו בית דין עונש הראוי לו.
ואלו המדקדים בפרוטות במנהגים קלים שאין בהם ממש ואינם מן ההלכה, ואינם נזהרים בחובות הזהירות, מזלזלים בדינרים ומדקדים בפרוטות אוי להם מיום הדין אוי להם מיום התוכחה, עליהם ממש נאמר הפסוק : "ונגלה בעיני השם צבאות אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון" (ישעיה כב יד).
וקרוב לומר כי אלו העושים כן ולא איכפת להם, קרוב לומר שיש להם דין "רודף" שהוא ממש מסכן את הציבור בסכנה וזה דומה למה שפסק הרמ"א בשו"ע חושן משפט (סי' תכ"ה ס"א) שדינו כרודף ומותר למוסרו למלכות, וכתב הגר"א (שם אות י"א) שאע"פ שאינו מתכוין לבכן כיון שהוא עושה מעשה של רודף דינו כרודף.
ואפילו ברופא שהיה מרפא החולים בזמן המגפה, הורה בשו"ת נשמת כל חי (ח"ב חו"מ סימן מ"ט) הורה הגר"ח פאלאג'י שיכולים היחידים לעכב בעדו שלא יכנס לבית הכנסת מפני החשש, כי חמירא סכנתא מאיסורא.
ע"ה חיים אמסלם
