אחרי השואה הגיור הוא קידוש השם
שנות השואה האיומה שעברו על עמנו היו שנות חילול השם והשפלת כבוד ישראל, בהם נתקיים בנו פסוק "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו צאן טבחה" (תהלים מ"ד ). השואה היתה התכחשות לעצם קיומו של אלהי ישראל, וביזוי ולעג לתורתו, וכל אשר אפילו רק "בשם יכנה" הובל למשרפות כשה לטבח, כששאר העולם רואה ושותק וכמעט אינו עושה דבר, ואומרים "למה יאמרו הגוים איה אלוהיהם" (תהלים עט) איה האלהים של אלו?, וכמו שרבים תמהו איפה היה אלהים בשואה? וכי אין מנהיג לבירה?.
ולא רק בזמן השואה הנאצית, אלא בכל הדורות אשר היו רדיפות ושמדות נוראות והרג יהודים על לא עוול בכפיהם ורק בשל יהדותם. אותם הנהרגים בגין אותו חילול השם נקראים מתו על קידוש השם, ומדרגתם הרוחנית אין לשער.
בין הסיבות שכתבו במהלך הדורות גדולי הפוסקים שראוי להקל בעניין הכניסה ליהדות ולגיור, נמנו בעיקר מניעת ההתבוללות ונישואי התערובת, ואיבוד חלקים מעם ישראל, ואכן סיבות אלו ראויות מאוד להקלה בגיור במסגרת ההלכה, ובפרט בארץ ישראל, אשר מתוקף קיבוץ הגלויות המבורך, לא מעט משפחות מעורבות עלו לארץ והשארתם כך מהווה סכנה ליהדות.
אולם בדורנו אחר השואה האיומה שבה נתחלל שם ישראל, יש לומר כי עצם הגדלת היהודי על ידי כניסה ליהדות "קידוש השם" ותיקון לאותו חילול השם, "תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור" (ישעיה ס'), ואם היהדות בוזתה והושפלה עד עפר בזמן השואה, דוקא תקומת ישראל, וביקוש רבים להצטרף ליהדות להדבק בעם ה' הוא קידוש השם.
רעיון זה כבר הוזכר אצל כמה גדולים, כגון הרב פרייס בספרו משנת אברהם, הרב יוסף רנאסייה, הרב יצחק הוברמן ואחרים, והוא הגיוני ומתבקש.
בתלמוד הירושלמי במסכת קידושין (פ"ד ה"א) מובא: שבזמן דוד המלך כמתואר בספר שמואל (ש"א פכ"א) היה רעב הארץ שלוש שנים, ודוד שאל באורים ותומים על כך, ואמרו לו כי הדבר נגרם בגלל חילול השם במעשיו של שאול המלך שהרג שבעה מהגבעונים בזמן הרג נוב עיר הכהנים, והקב"ה תבע את עלבונם של הגבעונים שהיו "גרים גרורים", שלא נתגיירו לשם שמים, וכנשעשה התיקון, נהיה מזה קידוש השם ובעקבות כך נתגיירו עוד מאה וחמישים אלף, יבמות (ע"ט ע"ב). ומסיים שם הירושלמי "גדול הוא קידוש השם מחילול השם".
אין ספק כי עצם הדבר שבאים רבים ומבקשים להתגייר כהלכה יש בזה משום תיקון לעבר, וקידוש השם גדול.
דוקא אחר השואה יש לפתוח את הזרועות והלבבות למבקשים להיות חלק מאותו עם נרדף שבוזה הוא ודתו ותורתו, והבאים מבקשים להיות חלק מהעם היהודי בבחינת ובשם ישראל יכנה (ישעיהו מד). "שאפילו עבור זה די להם!" [כלשון האדמו"ר מלובלין בצדקת הצדיק סי' נ״ד].
כשהם חפצים לעלות ולהתיישב בארץ שבזה הם מקיימים את מצוות יישוב הארץ, שנאמר עליה: "הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן." (ישעיה מ״ג). לפי ששקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל התורה כולה. תוספתא, עבודה זרה (פ"ה הל"ב). ואמרו חכמנו חביבה ארץ ישראל שהיא מקרבת גרים מסכת גרים (פ״ה ה״א).
ומקבלים ומקיימים עליהם מצוות המילה בחפץ לב, שבעבורה נכרתו י״ג בריתות. ואמרו חכמנו "גדולה מילה כנגד כל התורה כולה" (התחלת מסכת נדרים). ובזכות מצות ברית מילה זכינו לירושת הארץ, ברכות (דף מ״ח), ובגינה נאמר: "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ".
ובפרט אותם המשרתים בצבא הגנה לישראל, תוך הקרבה גדולה עד כדי סיכון חייהם, או בשאר כוחות הביטחון האחרים, ומצילים יהודים, ואפילו היתה זו רק נפש אחת, עליהם כתב רבינו בעל ספר פלא יועץ בספרו: כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קים עולם מלא ועל כגון אלו אמרו (ברכות כז, א) אפלו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרמון. ״כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים ריקים, אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל״. המחרפים נפשם למען העם היהודי והיהדות, הם מקדשי השם ממש.
משמעותה של הקמת מדינת ישראל שבחסדי שמים נשארנו אוד מוצל מאש, ובכך בא שיקום לכבוד והגאווה היהודית, התורה הפכה להיות שוב בארץ ישראל למרכז הכי חשוב בכל העולם, היא תיקון לאותו חילול השם ויש בה קידוש השם לעיני העמים.
ואין להתעלם כי דוקא הצלחתה ושגשוגה של המדינה, לצנינים בעיני האומות, אשר אמרו "לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל" עוד, ולכן רואים שוב את שנאת הגוים והאנטישמיות שמרימות ראש ומתגברות, וככל שהמדינה מתגדלת בקיבוץ הגלויות, וישראל עושים חיל כך שנאת האומות גדלה, וכמו בספרד או בגרמניה כשהיהודים מאוד שגשגו הרדיפה והשנאה גברה, בספרד בא הגרוש הנורא ובארופה השואה האיומה, ובזמננו האנטישמיות כמעט בכל מקום, ואפילו אצל ידידתנו הגדולה אמריקה.
גלי העלייה יתגברו וקיבוץ הגלויות יגבר, כי אין ולא יהיה מנוח אמיתי ליהודים בגולה כלל, הדבר יביא בכנפיו לזקוקי גיור רבים, יש לראות בזה לא רק שליחות ומצוה להשבתם לצור מחצבתם, אלא לקידוש השם, כי הבאים בעידן הזה של האנטישמיות מראים בזה שהם באים לשם שמים, לקיים את נבואת הנביא "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונלכה אל הר ה'" (ישעיה ב).
על כן יש לראות בהגדלת העם היהודי מצוה גדולה שיש בה קידוש השם, שיש לקבלם לגיור בזרועות פתוחות, "וגדול הוא קידוש השם מחילול השם".
