ב"ה ט"ז בניסן חוה"מ פסח תשפ"ד
לכבוד
עוה"ד הנכבדים העוסקים בהסדרת ההכרה בגיורים הפרטיים לצורכי תושבות.
שלום וברכה!
הנני נעתר לבקשתכם ולהבהיר את המדיניות ההלכתית, הנהוגה בבתי הדין ובהרכבים אשר אני עומד בראשם, לא באתי כאן להאריך בהנמקות ובמקורות ההלכתיים, הרי הם כתובים ומוסברים באר היטב, בכל הספרים שכתבתי ובמאמרים שהנני מפרסם מעת לעת העוסקים בעניני גיור, כל דין ודין הרי הוא מנומק ומוצדק על פי גדולי הפוסקים מזמן התלמוד ועד לימינו, כאן באתי רק לבאר בקצרה את יסודות הדין, אשר מהם גם מתברר עיוות ההלכה של הרבנות הראשית, ששינתה פניה ואימצה דרך קיצון, ועינוי הדין הנעשה בעקבותיו על ידי משרד הפנים.
עד שתוחזר עטרה ליושנה, והרבנות תהיה כשמה רבנות ראשית לישראל, ולא רבנות ראשית סקטוריאלית ומגזרית, נצטרך אנחנו להמשיך בעבודתנו, כמו שצווינו במקום שאין אנשים השתדל להיות איש.
השתדלתי ביריעה הקצרה הזו להיות לכם ידידי, לתועלת, כפי מה שהורוני מן השמים, ברור שאין כאן אלא תמצית בלבד, וכל מקרה נדון לגופו, כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
בברכה הרב חיים אמסלם אב"ד
מי ראוי להתקבל לגיור?
ברור הדבר ומוסכם כי הגיור שהוא ההצטרפות לעם היהודי הנו פעולה שחייבת לבוא מכוונה כנה ואמיתית להיות חלק בלתי נפרד מהעם היהודי ולשאת בגלוי ובגאון את התואר "יהודי" וכנאמר בפסוק "ובשם ישראל יכנה", וזו עיקר היהדות כלשון האדמו"ר מלובלין בספר צדקת הצדיק.
רצון זה להיות יהודי בתנאי שנלוות אליו הפעולות הנדרשות לשם גיור, פועלות את מעשה הגיור והכניסה ליהדות.
מבואר בהלכת גיור, כי נדרשות מילה באיש, קבלת המצוות בין באיש בין באישה וטבילה בפני ג' המשמשים כבית דין מגייר.
על אף שהמילה והטבילה הם מהתורה, לעומת קבלת המצוות שהיא מדרבנן, למעשה אין אפשרות לגייר אם חסר אחד ממרכיבים הללו, וגיור שחסר בו מילה או טבילה אין לו תוקף.
בשונה מקבלת המצוות, שהוא בעצם הודעת מקצת מצוות על ידי בית דין והבנת המשמעות היוצאת מאותה הודעה דהיינו, שמעת ההתגיירות והפיכתו ליהודי חלות על המתגייר מצוות התורה, ונחשב כיהודי לכל דבר וכן לעניין שכר ועונש על המצוות.
נהוג בישראל שכל הבא לגיור, מכין את עצמו לקראת הגיור, בידיעה כללית ובסיסית על המחוייבות הנדרשת מהגר, ובית הדין משוחח עם הגר אודות ידיעותיו, אין זה מבחן מעמיק, ואף אין ראוי להגדירו כמבחן ידע אלא כשיחה בעניני יהדות, כלשון התלמוד "מודיעין אותו מקצת מצוות", ובאותו המעמד מובהרת לו משמעות כניסתו כנ"ל.
ואם הבין היטב ונתן הסכמתו לכך, ובית הדין השתכנע וקיבל את הדברים, כאשר הגר מתבקש לומר בפה מלא את מה שבית הדין מורה לו לומר, [כמובן שהנוסח הוא על קבלת המצוות, ולא התחייבות, המבקשים מהגר שיתחייב לקיים כל המצוות, לא רק שהם שוגים בהבנת המושג קבלת המצוות, אלא הם מכשילים אותו בהצהרה שלעיתים הוא לא בדיוק התכוין אליה, ולרוב בלתי אפשרית, שהרי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"], בשולחן ערוך (יו"ד סי' רס"ח), לא הוזכר שום נוסח לאותה קבלת המצוות, הרמב"ם (בהלכות איסורי ביאה) הגדיל ואף כתב שיש תוקף לגרות גם אם לא הודיעו לגר המצוות, כל שטבל בפני ג', דהיינו שקיבל על עצמו מרצון להיות יהודי, וטבל בפניהם לשם יהדות, בכך נהפך ליהודי ככל דיניו ועניניו.
הרב בעל השולחן ערוך פסק שאם הוטבל לשם יהדות, בידיעה כללית שיש לכל יהודי עול וחוב של שמירת המצוות, ושכר ועונש ולא נכנסו אתו לפרטים רבים, בדיעבד הגיור תקף, אם היו שאר המרכיבים מילה וטבילה.
בודאי שראוי ורצוי שכל המצטרף לעם היהודי יהיה בבוא העת מקפיד ומדקדק במצוות קלה כחמורה, הלואי, אולם הנסיון ההיסטורי לאורך אלפי שנים מלמדנו כי לא כך היו פני הדברים, שרובם של גרים אינם ממש אדוקים בשמירת המצוות, ולעיתים משנטמעים אף משפיעים על שאר היהודים, ומכל מקום מעולם לא נמנעו בתי דין שבישראל מלקבלם.
ביטול גיור
ברור לכל הדעות כי גיור הוא מושג מוחלט וסופי, ליהדות יש אפשרות כניסה אך אין אפשרות יציאה, התחרטותו או חזרתו מקיום מצוות, אין בכוחה לבטל גיורו, אשר דין המתגייר כדין ישראל, "וישראל אף על פי שחטא ישראל הוא", כמו כן אין בכוח בית דין חשוב ככל שיהיה להחליט לבטל גיור בית דין אחר, גם אם לדעתו לא היה מן הראוי לגייר במקרה זה, או במקרים כאלו.
הלכתית גם לדעת מי שסובר שמלכתחילה יש לעמוד עמידה קפדנית על ידיעותיו של הגר, או שיש לודאות כי הוא מתכוין לשמור מצוות ככל האפשר, גם הוא מודה שאם בית דין אחר החליט לגייר, וגויר על ידי ראויים לגייר הגרות תקפה, מעטים ביותר היו המקרים שהוצרכו חכמי ישראל לבטל גיור בדיעבד על ידי מציאת ריעותא בהליך הגיור עצמו, וזאת על מנת להציל אשה מכבלי עגינותה וכיוצא.
ומכאן כי גם אם התברר אחר הגרות כי המתגייר אינו ממש שומר מצוות, הגיור תקף, נושא שמירת המצוות הוא פועל יוצא מפעולת הגיור, אך אינו תנאי לגיור, הוא ביקש מבית הדין והתחייב פניהם להיות יהודי, ואת זה אף אחד לא יכול לבטל.
החלטות לקבל לגיור, נעשות בעיקר על פי שיקול דעת בית הדין המגייר, כפי שהגדיר בעל השולחן ערוך בספר בית יוסף "הכל כפי ראות עיני בית דין".
כמו שאין אפשרות לבטל גיור על פי ההלכה. אין אפשרות לשלול תוקף גיור, או שלא להכיר בו, מטעמים חוקיים, או פוליטיים וכיוצא.
כל בית דין ובית דין שבכל מקום, אימץ לו דרכי גיור משלו, יש שהחמירו מאוד, עד כדי הימנעות מגיור, יש שעשו הבחנה בין מי שבא להתגייר בקהילה, או מי שבא מקהילה אחרת עם מסמך גיור בידו, יש שהעדיפו לשלוח את מבקש הגיור, לבית דין אחר יותר מיקל, יש שעשו הבחנה להחמיר בין גיור בחוץ לארץ לגיור בארץ ישראל. בקיצור כל בית דין סוברני להחליט על מדיניות גיור על פי שיקול דעתו.
במקומות שהיו נוהגים להקשות על המתגיירים, מה עשו המתגיירים, הלכו למקומות אחרים ובכך ביקשו לפתור את בעייתם, דא עקא שחרה אפם של בתי הדין המקומיים, והגם שאין הקפדתם מעלה או מורידה לעניין מעמדם ההלכתי, והמתגיירים יהודים כשרים, מכל מקום לא תמיד קיבלום בקהילה.
למען האמת אי קבלת מתגייר שכבר התגייר בבית דין (כשר) במקום אחר, היא עיוות דין, ואצל הגרים זהו ציעור ואונאת המתגייר ועינוי דין. חז"ל החמירו מאוד בענייני הגר שהזהירה עליו תורה בל"ו מקומות, ועל עינוי דין ועל עיוות דין שנינו במסכת אבות חרב באה לעולם ודבר בא לעולם.
המתגיירים בזמננו נתקלים בשתי חומות המעוותות ומענות את הדין, ראשית במימסד ההלכתי, שנטל לעצמו מונופול ומסרב להכיר במתגיירים שלא דרכו. ושנית במשרד הפנים ששם עצמו לשר ושופט לבדוק ולפשפש במתגייר על מנת להכשילו, כאשר ידוע שמרבית פקידיו בעצמם אינם שומרי מצוות, אבל הם פועלים כפי הקשר הפוליטי בין המימסד החרדי לשליטה הפוליטית במשרד הפנים, כמעט ישיר.
מעמד בית הדין הפרטי
מבחינת התורה וההלכה, כל ג' תלמידי חכמים הבקיאים בהוראה ובמלאכתם, ראויים לגייר הבא לפניהם ומבקש להתגייר, ואחר מעשה הגיור, מעמדו ההלכתי זהה לחלוטין לכל גיור הנעשה בישראל מאז ומקדם, ומכללה על ידי הרבנות.
טועה הרבנות הראשית בגישה שאימצה רק בעשורים האחרונים, שהיא גישת העולם החרדי היותר מחמיר, ובאי הכרה בגיור זולתה, רבנות ראשית אמורה לגרום לכך שהיהדות תתאהב על ידיה, תקרב ולא תרחיק, תמנע התבוללות ולא תגבירנה, תתן מענה לבעיה הכי חמורה, ולא תייצר עוד יותר קושי שאינו מן הדין, זעקת המבקשים גיור ושוועתם, מזמן עלתה השמימה, אך אין לה מענה ואוזן קשבת אצל האוחזים בהגא השלטון. אין להפריז בקלקולים הנובעים מגישתה זו של המערכת המימסדית, המתבצרת בעמדותיה ומתעלמת, ממסורת הפסיקה שהיתה נהוגה בעבר בישראל.
שיקולים רבים ישנם בזמננו שמביאים אותנו בהכרח לאמץ את דרך האמצע השפויה שהיא שביל הזהב בגיור, לטובת כלל ישראל, והרי אפילו אם דרך זו אינה מוסכמת על הכל, מה בכך? אין צורך לשעות לאלה שאימצו את הדרך המחמירה, באשר דרכם מזיקה מאוד לכלל ישראל, והשפעתה הרסנית על יהדות הגולה, ואפילו בגרוע מכך, למדנו "עת לעשות לה' הפרו תורתך", כל שכן וקל וחומר כאשר הבאים ומבקשים להתגייר כוונתם כנה להיות חלק מהעם היהודי, וגם אם מתחילה היתה להם סיבה שהביאתם, ורצונם לא נבע רק מרצון זך ונקי, מ"מ אם נראה לבית הדין לקבלם, וקיבלום מה שעשו עשוי ללא פקפוק, כך לימדנו כבר לפני אלפי שנים הלל הזקן בקבלת הגרים.
גם אם הרבנות בישראל היתה כמעמד בית הדין הגדול בלשכת הגזית, (והיא רחוקה מזה כרחוק מזרח ממערב) אין בכוחה, לחלוק על כל גדולי הדורות, ועל מסורת הפסיקה שהיתה נהוגה בישראל ברבנות הראשית עצמה, או לשנותה להחמרה קיצונית על פי הרוח החרדית הנוכחית.
כנראה שלא יהיה מנוס מלערב את מערכות המשפט בישראל, להעמיד הדין על תילו, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, כי באתר דלית דינא אית דינא.
