מרן הרב עוזיאל הרב הראשי לארץ ישראל והראשון לציון, עסק רבות בתשובותיו לגיור, הוא הבין היטב כי הקיפאון וההחמרה ביחס לבא להתגייר, יגרמו להרחיק רבים מהיהדות ולנשואי תערובת, דבריו הברורים בעניני הגיור, היו והינם גם כיום מקור ברור לדרך הלכתית סבירה המסוגלת לתת מענה לבעיה כאובה זו.
עיקר הקושי הוא הדרישה מהמתגייר להתחייב לחיי שמירת מצוות אדוקה, בעידן המודרני שרוב ככל העם היהודי אינו שומר ומקפיד בכל המצוות הדרישה קשה לישום, מפני שרוב ככל הבאים לגיור, אינם באים מסיבת חפצם להתקרב לבורא בקיום כל מצוותיו. היות מציאות של יהודים טובים שאינם מצות, נראה להם בלתי סביר לדרוש מהם מה ששאר היהודים אינם מקיימים.
דוקא בארץ ישראל בה המסורתיות היהודית נמצאת נוכחת בכל פינה, ובעצם המגורים בארץ ישראל מתקיימות הרבה מצוות, והמתגייר בקלות ישמור חלק מהמצוות קל יותר לקדם הליך גיור סביר וידידותי.
הגיור הוא אינטרס יהודי מובהק מהרבה סיבות, הבעיה היא מקרב העולם החרדי והחרדלי, המפרש את "קבלת המצוות בגיור" כהתחייבות לקיום מצוות, פרשנות זו היא פרשנות אחת למושג קבלת מצוות ששודרג עם הזמן לקבלת עול מצוות, כדבר שמעכב, ואף פוסל גירות למפרע, ומכאן הדרך קצרה להצגתו כגיור מזוייף.
אבל כאמור אני אראה במאמר זה כי הרב עוזיאל עשה הפרדה מוחלטת בין ההליך הפורמאלי, שהוא ההצהרה בפני בית הדין על נכונותו לקבל את כל מצוות התורה ללא סייג, לבין ההתחייבות וקיום המצוות בפועל אחר כך.
במשפטי עוזיאל ח"ב סימן נ"ח:
מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה גר שמקבל עליו המצוות וענשן אע"פ שידוע שלא יקיים אותם מקבלים אותו, שגם אם יחטא יש לו לזכות שאותן המצוות שיקיים אותם.
ושוב חזר על משנתו בספרו בחלק ז סימן כ':
מכל האמור למדנו שאין תנאי קיום המצוות מעכב את הגרות אפילו לכתחילה.
ושם בהמשך התשובה מסקנתו ברורה בזו הלשון:
מכל האמור ומדובר תורה יוצאה שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות אף על פי שידוע שלא יקיימו כל המצוות".
לא רק הרב עוזיאל הבין כך את המושג קבלת המצוות ברוח דברים אלו פסק הלכה למעשה הגאון הרב משה כהן אב בית הדין הרבני בטבריה בספרו שו"ת והשיב משה חלק יורה דעה בסימן נ'
לא איכפת לנו אם בשעה שמקבל המצוות הוא חושב וגומר בדעתו לעבור על מצוה פלונית ולקבל העונש ולא חשיב זה חסרון בקבלת המצוות.
ושם בספרו בסימן נ"א, דן בשאלת גיור מי שהודיע בבית הדין שלא יחדל ממשחקי כדורגל מקצועיים בשבת הואיל ופרנסתו תלויה בכך, תוך כדי תשובה, הוא הסביר שאין תלות בין קבלת המצוות העקרונית הנעשית על ידי הגר, לבין קיומם אחר כך בפועל.
לפי מה שביארנו זהו עיקר קבלת המצוות שכשיעבור יענש העונש המגיע לו אם כן אף שהוא חשב באותה שעה לעבור על איזה מהמצוות ולהענש אין זה חסרון בעיקר הקבלה.
לא רק הרבנים הנ"ל אלא כך מעידים רבנים אחרים שכך עשו בפועל בדרך הגיור שלהם, למשל: יש לציין את עדויותיהם של הרב אברהם אהרן פרייס בעל משנת אברהם אב"ד טורונטו שהיה גדול הדור בקנדה, והוא מעיד שמנהגם לגייר בלי לפשפש בעניין קיום המצוות, (מצוה קט"ז עמוד רע"ב):
כיון ששמענו ממנו בשעת הגיור שהוא מקבל המצוות הרי הוא נעשה יהודי לכל דבר וזה… מקור גדול להיתר הגרים בזמנינו שמקבלים גרים כאלו לכתחילה בזמן שבית דין יודע מראש שאין בדעתם של אלו הבאים להתגייר לקיים את מצוות התורה וכו'.
בשו"ת תפארת יוסף (קסלר) חלב ב סימן י"ג שאל את הגאון הר"מ ראזין,:
הגרים במדינותנו (אמריקא) אינם מדקדקים בכל המצות שבת כשרות, אם נקרא מוחזק ביהדות באופן כזה, במה שאמה חינכה אותה שהיא ישראלית, והשיבו הגאון הר"מ ראזין כי, שהוחזקה ביהדות על פי המנהגים של מדינה זו והיא ישראלית גמורה. ושם בסימן שאחרי זה מובאת תשובת הרב קסלר שאף על פי שיצאה לתרבות רעה, מוחזקים ליהודים על פי המנהגים שמוחזקים יהודים במדינה זו כמ"ש הרב ראזין, והסכים לזה הרב יעקב קאנטארוביץ ע"ש.
וכמו שהעיד הרב ישראל בארי שהיה רב בנס ציונה והיה לו בית דין לגיור:
שמעשים בכל יום שאנו מגיירים נשים שבוודאות אנו יודעים שאינם מתכוונים לשמור על טהרת המשפחה, ואין תמים שיאמין בכל זה. [הבאתי דבריו בסוף ספר זרע ישראל ח"ב].
זו שיטת הגיור של גדולי רבותינו הספרדים מאז ומעולם, כפי שהראיתי בספר זרע ישראל האומר אחרת מעוות את דבריהם.
אמנה להלן מאלה שבאו דבריהם בפסקי הלכה הרב חיים דוד סבאן (חכם באשי טורקיה), הרב רפאל אהרן בן שמעון (אב״ד מצרים בעל שו״ת ומצור דבש), הרב חזקיהו שבתאי (אב״ד עדת הספרדים ירושלים), הרב שבתאי בוחבוט (אב״ד ביירות), הרב מצליח מאזוז (אב״ד תוניס בעל שו״ת איש מצליח), הרב מסעוד הכהן (בעל שו״ת פרחי כהונה), הראש"ל הרב יצחק נסים, הרב יוסף משאש (אב"ד תלמסאן, דיין מכנאס ראב"ד ורב העיר חיפה, מחבר שו"ת מים חיים ועוד), הרב שלום משאש (ראב"ד מרוקו, ראב"ד י-ם מחבר שו"ת תבואות שמש), הראש"ל הרב עובדיה יוסף, הרב שלום אביחצירא (דיין באלגי'ר ובצרפת, מחבר ספר מליץ טוב), הרב יצחק אביחצירא (רב העיר רמלה-לוד), הרב משה כהן (אב״ד טבריה בעל שו״ת והשיב משה), הרב יחייא אמסלם (דיין באלגי'ר ובצרפת, בעל מעשה חייא) הרב משה מלכה (דיין בקזבלנקה, ראב"ד פ"ת, בעל שו"ת מקוה המים ועוד), הרב יחיא בן הראש (דיין בקזבלנקה – ספר ריח ניחוח). [הבאתי כאן את גדולי הרבנים הבולטים שעסקו בגיור בפועל, וישנם עוד רבים כידוע].
הרבנים הנ"ל בכל תפוצותיהם כשהיו באים לפניהם עניני גיור שרובם ככולם היו גרות לשם נשואין, וידאו שהבא להתגייר אכן באמת ובתמים הוא מתכוין להצטרף לעם היהודי, וינטוש את דתו הקודמת ויחיה בין היהודים ככל יהודי סביבתו, נתנו לבא להתגייר חומרי הכנה שבה עיקרי היהדות והמתגייר היה לומד ונבחן על כך, הרבנים ידעו את נפש הגר וידעו שאי אפשר לצפות ממנו ליותר מדי, והסתפקו בהצהרת הגר שמקבל את מצוות התורה כולם וללא סייג, ואחר כך היה מתגייר ללא פקפוק, ומתקבל בקהלות השונות ללא פקפוק.
